תשובה: ביארנו ביארנו, שאסור שיהיה דבר החוצץ (מפריד) בין היד לבין המים בשעת הנטילה. ולמדנו שיש בענין זה הבדל, שאם הדבר החוצץ נמצא ב"רוב" היד, הרי שבכל מקרה הוא חוצץ בנטילת ידיים. אבל אם הדבר החוצץ אינו נמצא אלא רק ב"מיעוט" מהיד, אין הוא חוצץ, אלא בתנאי שדרך רוב האנשים להקפיד על דבר כזה שלא ישאר על היד. וכעת נבאר את הדברים יותר:
לכלוך שהוא מאוס מאד
לכלוך שהוא מאוס מאד, כגון צואה או בוץ, והוא נמצא תחת הצפורן, הרי הוא חוצץ בנטילת ידיים בכל מקרה. והטעם הוא, משום שרוב בני האדם מקפידים מאד שלא יהיה תחת צפורניהם לכלוך כזה. ולכן, מי שנטל את ידיו והיה לכלוך מאוס כזה תחת צפורניו, צריך לחזור וליטול את ידיו לאחר שינקה את צפורניו. (משנה ברורה, סימן קסא סעיף קטן ב).
לכלוך שאינו מאוס "כנגד הבשר" ו"שלא כנגד הבשר"
אבל לכלוך שרגילים בני האדם שהוא נמצא תחת הצפורניים, ולא מקפידים כל כך לנקותו בכל פעם, אז הדבר תלוי: אם אותו לכלוך נמצא "כנגד הבשר", אין הוא חוצץ בנטילת ידיים, אבל אם הוא "שלא כנגד הבשר", הרי הוא חוצץ בנטילת ידיים. וכפי שנבאר:
בצפורן, ישנו חלק שהוא צמוד לבשר האצבעות, ויש חלק העודף מעט ממנו, והוא עובר את הבשר. ואותו חלק שעובר את הבשר, יש לנקותו לפני נטילת ידיים, אבל החלק הדבוק לבשר, שיש בו מעט לכלוך, אין צריך לנקותו, משום שאין דרך בני אדם להקפיד ולנקות בכל פעם לכלוך זה מפני שהדבר כרוך בצער ומאמץ רב.
בצק או פלסטלינה
וכל זה לענין לכלוך הרגיל להיות בצפרניים. אבל לכלוך שהוא בצק, כגון אשה שלשה בצק ללחם וכדומה, או אדם שהתעסק בפלסטלינה, דרך בני אדם להקפיד עליו ולהסירו. ולכן הוא חוצץ בנטילת ידיים בכל מקרה. (שלחן ערוך סימן קסא).
ולסיכום: לכלוך הנמצא תחת הצפורן, אם הוא לכלוך שדרך להסירו, כגון שאריות של בצק, או פלסטלינה, או דבר מאוס מאד, לעולם הוא חוצץ בנטילת ידיים.
אבל לכלוך רגיל הנמצא תחת הצפורן, אם הוא נמצא על הצפורן במקום שהצפורן דבוקה לבשר האצבעות, אין הוא חוצץ, כי אין דרך רוב בני האדם לנקותו. ואם הוא נמצא על הצפורן בחלק שעובר את הבשר, יש לנקותו לפני הנטילה. (ובדיעבד, שלא ניקה את צפרניו מהלכלוך הרגיל, בזמנינו שלא מקפידים כל כך לנקות את הצפרניים, לכלוך זה אינו חוצץ בנטילה למי שאינו מקפיד לנקותו. ראה בהלכה ברורה חלק שמיני עמוד רכז). אבל בצק וכדומה, לעולם הוא חוצץ בנטילת ידיים.
