שאלה: בסעודות שבת, יש נוהגים שבשעה שמחלקים את הפת (לחם) לכל בני הבית, המברך "זורק" את פיסות הלחם גם לאותם היושבים רחוק ממנו. והשאלה, האם נכון לנהוג כן?
תשובה: בהלכה שפורסמה אתמול, ביארנו באופן כללי, את שורש הדין, שאסור לאדם לנהוג מנהג בזיון באוכלין (במאכלים).
איסור זריקת מיני מאכל
ובברייתא במסכת ברכות (נ:), מבואר, שאסור לזרוק את הפת. ובגמרא מבואר, שלגבי כל סוגי המאכלים, האיסור לזורקם תלוי, האם על ידי זריקת המאכל, המאכל יפסד, ויגרם לו נזק. כגון תאנים רכות, שבודאי אם יזרקו אותם, אפילו על גבי שלחן נקי, מכל מקום הן בודאי תפסדנה מחמת רכותן. אבל אם נראה שעל ידי הזריקה לא יגרם כל נזק למאכל, וכגון מה שנהגו רבים, לזרוק סוכריות על החתן העולה לתורה בבית הכנסת, אין בדבר איסור כלל, משום שאין זה זלזול במאכלים.
איסור זריקת פת לחם
אבל לגבי פת לחם, נחלקו רבותינו הראשונים. שלדעת התוספות, אפילו במקום שהפת לא עתידה להפסד, וכגון, שזורקים את הפת על גבי השלחן מצד לצד, עדיין אסור לעשות כן. משום שלפת לחם יש חשיבות מיוחדת, וזריקתה נחשבת בזיון עבורה. וכן דעת הרא"ש והטור ועוד מרבותינו הראשונים. (וכן כתב להוכיח מלשון הברייתא, בחידושי הצל"ח שם).
ולעומתם דעת הרשב"א והרב רבינו יונה (הובאו בבית יוסף סימן קעא), שאין חילוק בין פת לחם לשאר המאכלים. ולעולם, כל שהמאכל אינו מתקלקל ונפסד מחמת זריקתו, מותר לזרקו.
נמצאנו למדים, לנדון השאלה, שלדעת התוספות, אסור בהחלט להשליך פיסות לחם מצד לצד על השלחן. ואילו לדעת הרשב"א, אין איסור בדבר כלל.
הדין, הלכה למעשה
ולהלכה, מפשט לשון מרן השלחן ערוך, משמע שפוסק כדברי התוספות, שיש להחמיר בדבר, ולא להשליך פת, אפילו על גבי שלחן. וכן העלו הרבה מרבותינו האחרונים, וכן פסק להלכה הגאון רבי דוד יוסף שליט"א בספר הלכה ברורה (חלק ט עמוד מט).
ואף על פי שיש מהפוסקים שכתבו להצדיק את הנוהגים לזרוק פיסות לחם מצד לצד. מכל מקום יש להזהר בזה, שלא לזרוק פת לחם כלל ועיקר. ובפרט בפת לחם של שבת, שבעל הבית מברך עליה לשם מצוה. ובאופן כזה כתב הפרי מגדים (סימן קסז א"א ס"ק לח) שאף לשיטת הרשב"א, אסור לזרוק את הפת, משום שיש בזה "בזיון מצוה". וכן כתבו עוד מרבותינו האחרונים.
ולכן לסיכום: אין לזרוק פת לחם מצד לצד על השלחן. ובפרט יש להחמיר בזה בפת שמברכים עליה בשבת.
