תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו את עיקרי הדינים, שעל כל המשקאות, כגון מיץ תפוזים, בירה, ארק, וכן על המים, יש לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" לפני ששותים מהם. ועל היין יש לברך ברכת "בורא פרי הגפן".
והוספנו, שאדם שבירך ברכת "בורא פרי הגפן" על היין, ובאותה שעה היה בדעתו לשתות לאחר מכן ממשקאות אחרים, כגון מיץ פירות או מים, אינו חוזר לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו" על שאר המשקאות, הואיל וברכת "בורא פרי הגפן" שעל היין, פוטרת את כל המשקאות המובאים לאחריה. כשם שברכת "המוציא לחם מן הארץ" פוטרת את ברכת שאר המאכלים הבאים לאחריה.
שתית משקאות קלים לאחר הקידוש
ועתה נבוא בדבר שאלתינו, שכן בשאלה כזו ממש נשאל מכבר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, לגבי אנשים העושים "קידושא רבה" בבית הכנסת אחר תפלת מוסף, כשיש שם חתן או ברית מילה וכדומה. וכולם שומעים מפי המקדש את ברכת "בורא פרי הגפן", וטועמים מעט מן היין, ולאחר מכן רוצים לשתות מן המשקאות הקלים המוגשים לפניהם. והשאלה, האם עליהם לחזור ולברך "שהכל נהיה בדברו" על המשקאות, או לא.
והשאלה מתחלקת לשניים. שיש אנשים הנוהגים לטעום מעט יין לאחר שהמקדש מסיים את ברכת "בורא פרי הגפן", ויש אנשים שאינם שותים כלל מן היין, ותיכף לאחר הקידוש באים לשתות מן המשקאות שלפניהם. והשאלה, האם אלו ואלו נפטרים בברכת בורא פרי הגפן של המקדש?
מי שטעם מן היין, ומי שלא טעם כלל מן היין
והנה לגבי אותם שאינם טועמים יין לאחר הקידוש, כתב מרן זצ"ל (בספר הליכות עולם חלק שני עמוד כד), שאין לפטור אותם אחר כך מברכת "שהכל" על שאר המשקאות, הואיל ודוקא כאשר טעם מן היין, אז יש לומר שברכת היין שבקידוש תפטור את שאר המשקאות הבאים אחר כך, שהם נגררים אחרי היין.
אבל אותם ששתו בפועל מן היין בשעת הקידוש, דינם כדין מי שבירך בורא פרי הגפן על היין, שאינו חוזר לברך אחר כך שהכל על משקאות אחרים. ואף שיש חולקים בדבר, שאומרים שבטעימה מועטת של הקידוש, שאר המשקאות אינם נפטרים, מכל מקום אין הלכה כדבריהם.
ולסיכום: השומע "קידוש" בשבת בבוקר, וטעם מעט מן היין לאחר הקידוש, ובא לשתות אחר כך משקאות אחרים (והיה בדעתו מתחילה לשתות מהם), אינו מברך עליהם "שהכל נהיה בדברו", הואיל וברכת הגפן פוטרת את המשקאות הבאים לאחריה.
אבל השומע את ברכת "בורא פרי הגפן" מהמקדש, ולא טעם כלל מן היין, ובא לשתות לאחר מכן משקאות אחרים. חייב לברך "שהכל" על המשקה שלפניו.
