בהלכה הקודמת נתבאר חיוב תענית שבעה עשר בתמוז.
קטנים, דהיינו בן פחות משלוש עשרה שנים, ובת פחות משתים עשרה שנים, פטורים לגמרי מתעניות אלו. ואינם צריכים להתענות אפילו כמה שעות. ואפילו אם יש בהם דעת להתאבל על חורבן ירושלים, כל שלא הגיעו לגיל מצוות, פטורים לגמרי מתעניות אלו, ואפילו אם רוצים להחמיר על עצמם ולהתענות, יש למחות בידם. ויש מחמירים שלא לתת לקטנים בתענית ציבור אלא לחם ומים. וכן מנהג כמה מעדות האשכנזים שילדים קטנים שכבר מבינים ענין החורבן, אינם אוכלים אלא לחם ומים. אבל הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו כן, וכן העיד מרן הרב חיד"א, שמנהג הספרדים שנותנים לילדים כל צרכם ביום תענית ציבור.
ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשבעה עשר בתמוז, בצום גדליה ובעשרה בטבת. (ולענין תשעה באב יבואר אי"ה בזמנו). ואפילו אם רוצות להחמיר על עצמן ולהתענות יש למחות בידן.
ולענין זה נקראת מעוברת כל שהוכר עוברה, דהיינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה. ואם סובלת ממחושים והקאות פטורה מכל התעניות הללו גם קודם עבור שלושה חודשים מתחילת הריונה, ובפרט אם עברו כבר ארבעים יום מתחילת הריונה.
ומינקת שאמרו שפטורה מתעניות אלו, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך עשרים וארבע חודש ללידתה, ומרגישה חולשה יתרה הרי היא פטורה מלהתענות. אבל אם היא אינה מרגישה חולשה יתירה וסחרחורת וכדומה, נכון להחמיר שתתענה גם היא, וכן פסק הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים".
