בהלכות קודמות נתבאר הדין שחייבים לעמוד בפני אדם זקן בשנים. והוא הדין לגבי אשה זקנה בשנים. וכן נתבאר הדין שיש לקום בפני תלמיד חכם ובפני אשתו של התלמיד חכם.
בהלכה הקודמת ביארנו גם, שמרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב, שתלמידה מחוייבת בכבוד מורתה שלמדה תורה מפיה, וצריכה לעמוד בפניה, ואסורה לקרוא לה בשמה, משום שטעם הדבר שחייב אדם בכבוד רבו, מבואר במשנה במסכת בבא מציעא (לג.), "מפני שמביאו לחיי העולם הבא", והוא הדין אם כן לגבי תלמידה שמורתה מחנכת אותה על פי התורה למוסר וצניעות, ומביאתה לחיי העולם הבא. ואף על פי שהמורה מקבלת על כך שכר לפרנסתה, אין בכך כלום, כי מה שהתלמיד מחוייב בכבוד רבו, אינו מצד שרבו קיים מצוה כשלימד אותו, אלא משום שלימדו הרב את דרכי תורתינו הקדושה, ועשה עמו טובה להביאו לחיי העולם הבא, ולכן אין הדבר תלוי בכוונת הרב בעת שלימדו אם הוא בכדי לקבל שכר על כך, או לקיים מצות לימוד תורה. והוא הדין לגבי מורה, שכל שהיא מביאתה לחיי העולם הבא, חייבת בכבודה.
כתב הגאון רבי חזקיה די סילוה (בעל "פרי חדש") שפשוט שיש חיוב לקום מפני אשה חכמה בתורה, כדין החיוב לקום מפני איש תלמיד חכם, ואף על פי שהאשה אינה מצווה לעסוק בתורה (אלא בהלכות הנדרשות לקיום מצוות התורה השייכות לה) ואם היא עסקה בתורה עד שנעשית חכמה כתלמיד חכם, אין לה על כך שכר כל כך כמו האיש, שהרי היא אינה מצווה לעסוק בתורה, מכל מקום סוף סוף הרי היא חכמה בתורה ולכן חובה לכבדה מצד התורה שבה. שהרי כבודה הוא כבוד התורה. וכן כתבו כמה מגדולי הפוסקים, וכך היא דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. והוסיף עוד, שאם היא אשה בעלת מעשים, שמשפיעה על נשים אחרות להדריכן בטהרת המשפחה וכשרות ושבת, וכדומה, אפילו אם אינה חכמה כל כך בתורה כמו תלמיד חכם, מכל מקום חובה לכבדה, וכמו שמבואר במסכת קדושין (לג:) שבעל מעשים צריך לקום מפניו, ופירשו הגאונים, שבעל מעשים הוא אדם טוב עין בצדקה ובצרכי ציבור ובמדות טובות, שאף על פי שאינו מופלג בחכמה חייבים לנהוג בו כבוד ולקום מפניו וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך (יו"ד סי' רמד). והוא הדין לגבי אשה בעלת מעשים. ולכן יש לקום מפניה כמו שביארנו.
ולגבי אשה שהיא חכמה בתורה, ראוי להזכיר שאמנם עמדו לישראל כמה נשים שהיו חכמות גדולות בתורה, ובזמן המקרא מפורסמות אמותינו הקדושות ובפרט שרה אמנו הנביאה, ומרים אחות משה ואהרן, וחנה אשת אלקנה ודבורה הנביאה, וחולדה ואביגיל ואסתר ועוד. וגם בדורות שלאחר מכן, נודעו כמה נשים גדולות בזמן המשנה והגמרא, ובכללן ברוריה אשתו של רבי מאיר (בפסחים סב:), ואף בדורות שלאחר מכן, מפורסמת בתו של רש"י שבאחרית ימיו כתבה וחתמה בשאלות ותשובות. ובשו"ת מהר"י מולין (סימן עה) נזכרת הרבנית לאה שהתכתבה עם גדולי הדור בדבר הלכה.
גם הגאון מרן החיד"א בספרו מעגל טוב (עמוד 61) הזכיר לשבח את אשתו הרבנית רחל, וכתב עליה שהיתה יחידה בדור בין הנשים בחכמה ושכל עצום ונורא. וכן נודעו עוד נשים יקרות רוח שזכו להיות גדולות בתורה. ובבבל היתה אשתו של רבי יעקב מכורדיסטן, ראש ישיבת מוסול, שהיתה מלמדת לתלמידים תורה מאחורי פרוכת. וכן בדור שלפנינו, היו כמה נשים חכמות בתורה, ובכללן אמו של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, שהיתה משתתפת בשיעורי מרן זצ"ל, ושואלת ומשיבה בחכמה ותבונה רבה. ואלו היו נשים חכמניות וצדקניות, וצנועות בלבושן ובמעשיהן, ובזכות נשים צדקניות עתידים ישראל להגאל (סוטה יא:). (וידוע שיש בזמן הזה אנשים שמציגים עצמם שהם תלמידי חכמים, אבל באמת אינם בקיאים בתורה, וחסרים ביראת שמים. וכן נשים שאננות, שברצותן להשוות את האיש לאשה לגמרי מגלות פנים בתורה שלא כהלכה, וביד כל אדם הבחירה ללכת אחר תלמידי חכמים אמתיים יודעי ה' וחושבי שמו).