בהלכות הקודמות נתבאר חיוב קימה בפני תלמיד חכם או אדם זקן.
הלכה יש בידינו, שאין חולקים כבוד לתלמיד בפני רבו, דהיינו שאם נמצאים לפנינו שני תלמידי חכמים, והאחד הוא רבו של האחר, אין חולקים כבוד לתלמיד בפני רבו. (אולם בודאי שאסור לבזותו או למנוע ממנו כבוד באופן שגורם לביזיון). אבל אם הרב בעצמו מכבד את תלמידו, חולקים כבוד לתלמיד בפני רבו.
ובדומה לזה, כאשר אדם חולק כבוד להשם יתברך, נראה שאם באותה שעה הזדמן רבו לפניו, עליו לחלוק כבוד לרבו. ולמשל, מי שיושב בבית הכנסת ועוסק בקריאת שמע וברכותיה, או בפסוקי דזמרה, חייב לעמוד מלא קומתו בעת שעוברים לפניו זקן בן שבעים שנה, או תלמיד חכם שהגיע להוראה. ואף על פי שבעת שהוא קורא קריאת שמע וכדומה, הרי הוא חולק כבוד להשם יתברך, ואם כן אין זה נכון לחלוק כבוד בזמן זה לרב, שהרי התלמיד חכם נחשב כתלמיד בפני רבו לפני השם יתברך. מכל מקום, מכיוון שהשם יתברך בעצמו צוה עלינו לקום מפני שיבה או חכם, הרי זה כמו שרבו חולק לו כבוד, ויש לכבד את התלמיד אף בפני רבו, כשרבו בעצמו מכבדו.
וכן כתב מרן החיד"א בספרו ברכי יוסף. וכן הדין למי שמברך ברכת המזון, ורואה זקן או תלמיד חכם שעוברים בתוך ארבע אמותיו, שצריך לקום מפניהם לכבודם, (אף על פי שדין ברכת המזון כדין תפילת שמונה עשרה לעניין שאלת שלום, שבברכת המזון אסור לענות "שלום" אפילו לאדם חשוב ומכובד שנתן לו שלום, מה שאין כן בקריאת שמע, מכל מקום יש לקום בפני זקן אפילו באמצע ברכת המזון, שהרי קימה בשתיקה אינה נחשבת להפסק).
וכן נשאל בזה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל בזו הלשון: העוסק בקריאת שמע וברכותיה, האם יש לו לקיים מצות קימה מפני תלמיד חכם או זקן, שאפשר לחוש שלא יהא כבוד בשר ודם יותר מכבוד ה', שהרי הוא (הקורא קריאת שמע) עוסק בקבלת עול מלכות שמים. והשיב הגאון זצ"ל: "השם יתברך שצונו לקרוא קריאת שמע, צוה גם כן על קימה בפני תלמידי חכמים, והרי הוא אינו עושה אלא מה שנצטוה". עד כאן. ונמצאים דבריו עולים בקנה אחד עם כל מה שכתבנו בשם מרן הרב חיד"א ז"ל, וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.
