חיוב אמירת הלל בברכה בימי החנוכה
בכל יום משמונת ימי החנוכה בתפלת שחרית גומרים את ההלל, ומברכים על ההלל לפניו ולאחריו כפי שמודפס בסידורים. ואף למנהג הספרדים, שאין אנו מברכים על ההלל בראש חודש, מכל מקום בימי החנוכה שאמירת ההלל היא מן הדין ממש, ולא בתורת מנהג בלבד, יש לברך עליו כדין שאר המצוות. ומובן שגם בימי ראש חודש טבת החלים בתוך ימי החנוכה, (שיחול השנה תשפ"א מחר יום שלישי (הערב ליל שלישי) ויום רביעי), יש לברך על קריאת ההלל כדין שאר ימי החנוכה. (שלחן ערוך סימן תרפג).
דין הנשים באמירת ההלל
הטעם לפטור את הנשים מאמירת ההלל
ולענין חיוב נשים באמירת ההלל. הנה לכאורה נראה שהנשים פטורות לגמרי מאמירת ההלל בימי החנוכה, שהרי נשים פטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא, (מצות עשה שהזמן גרמא, היא כל מצוה שהיא ב"קום ועשה", ולא ב"שב ואל תעשה", וכן שהזמן גורם לחיובה, כלומר שאינה שייכת אלא בזמן מסויים. כגון מצות לולב, שהיא בקום עשה, והיא תלויה בזמן, שרק בימי הסוכות חייבים בנטילת לולב). ואם כן נראה שגם ממצות אמירת ההלל בימי החנוכה הנשים פטורות.
הטעם לחייב את הנשים באמירת ההלל
אולם יש מקום לחייב את הנשים באמירת ההלל, כשם שהן מחוייבות באמירת ההלל בליל פסח. והטעם שנשים מחוייבות באמירת ההלל בליל פסח, הוא משום ש"אף הן היו באותו הנס", כלומר, מכיון שההלל נתקן כדי להודות לאל על הנסים שעשה לאבותינו, ואף לנשים נעשו אותם הנסים, לכן אין שום טעם לפוטרן מאמירת ההלל. וכשם שהן מחוייבות בשתיית ארבע כוסות. ואף לגבי מצות הדלקת נרות חנוכה, אמרו בגמרא (במסכת שבת דף כג.) שנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה הואיל ואף הן היו באותו הנס של חנוכה. ולפי זה נראה שגם באמירת ההלל בימי החנוכה הן מחוייבות.
החילוק בין הלל בליל פסח להלל בחנוכה
אלא שמדברי הרמב"ם ועוד מרבותינו הראשונים מבואר שנשים פטורות מאמירת ההלל בימי החנוכה. וביאר מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (בספר חזון עובדיה על חנוכה עמו ריד), שיש חילוק בין חיוב אמירת ההלל בליל פסח, לבין חיוב אמירת ההלל בימי החנוכה. משום שבאופן עקרוני, רצו רבותינו לפטור את הנשים ממצות אמירת ההלל, הואיל וכל תקנות חז"ל הן בדומה למצות שנצטוינו מן התורה. והואיל והתורה פטרה את הנשים מאמירת הלל, גם רבותינו רצו לפטרן ממצוה זו. אלא שבליל פסח, מחמת חיוב שתית ארבע כוסות, הוכרחו רבותינו לחייב את הנשים גם באמירת הלל, היות וכוס רביעי של ליל הסדר יש לשתותה יחד עם אמירת ההלל. (כי מצות ארבע כוסות נתקנה כנגד ארבע מצוות של ליל הסדר, כוס ראשון על מצות הקידוש, כוס שני על מצות ההגדה, כוס שלישי על מצות ברכת המזון, וכוס רביעי על מצות ההלל). והאריך עוד בהסבר הדברים.
ברכה על ההלל לנשים
ולכן אף שחייבו את הנשים בהדלקת נרות חנוכה, משום שאף הן היו באותו הנס, מכל מקום באמירת ההלל נשים פטורות. ולכן גם אשה שלבה נשא אותה בחכמה לומר את ההלל בימי החנוכה, אל לה לברך על אמירתו, היות והיא אינה מצווה באמירתו. וכדין אשה הנוטלת לולב, שאינה מברכת על מצוה זו, אף על פי שיש לה שכר טוב על מעשיה כדין מי שאינו מצווה ועושה.
ולסיכום: חובה לומר הלל בכל יום מימי החנוכה, ויש לגמור את ההלל בברכה. ונשים פטורות מאמירת ההלל, ולכן גם אשה שרוצה לומר הלל, לא תברך על קריאתו.
