בהלכות הקודמות דיברנו בענין מלאכת "בורר" האסורה בשבת. והזכרנו, שאין היתר לברור בשבת, אלא בשלשה תנאים: שיברור בידו ולא על ידי כלי (כגון מסננת). ושיברור את האוכל מן הפסולת ולא להיפך. ושיברור על מנת לאכול לאלתר (כלומר, מיד, ולא לאחר זמן).
וביארנו שאין איסור ברירה בשבת בדבר שהוא כ"דרך האכילה", כגון בצל, שסביבו קליפה, או ביצה, שמותר לקלפם בשבת, הואיל וכך היא "דרך אכילתם". אלא שאין להקל בזה אלא כשעומד בסמוך ממש לאכילתם, אבל לקלפם על מנת לאכלם לאחר כחצי שעה, אסור, שאין זו דרך "אכילה", אלא דרך "ברירה".
ועתה נדון לגבי הפרדת העצמות מן הדגים בשבת. שלכאורה, הפרדת העצמות היא בכלל ברירת "פסולת מתוך אוכל", האסורה בשבת. אולם לפי מה שביארנו בכמה טעמים, נראה שיש להקל בזה, בפרט שכן הדרך לעשות תמיד, להוציא תחילה את העצמות, ואחר כך לאכול את הדג.
ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל האריך בענין זה בתשובה שנדפסה לפני כחמישים שנה בירחון "קול סיני", והביא כמה וכמה טעמים להקל בזה.
הטעם הראשון, לפי שהעצמות מחוברות ודבוקות לדג, ובדבר מחובר לא שייך איסור ברירה, כמו שכתבנו לענין קילוף תפוחים בשבת, שמותר לעשות כן אפילו על ידי מקלף, הואיל ואין זה בכלל "בורר", אלא דומה הדבר לחיתוך הפרי לשניים, ואם כן נראה שהוא הדין לגבי עצמות הדגים, שהואיל והם דבוקים לדג, הפרדתם אינה בכלל ברירה בשבת.
ועוד הביא טעם להקל בזה, לפי שיטת הגאון רבינו יעקב אבולעפייא, שכתב שכל שבורר בשעת האכילה ממש, אין זה בגדר "בורר", הואיל וכך היא דרך האכילה, ודבר שהוא בדרך אכילה אינו אסור בשבת. ואף שרבים חולקים על שיטת רבינו יעקב אבולעפייא, מכל מקום יש לצרף את שיטתו כסניף להקל בדבר.
ועוד יש לצרף להיתר בזה, את שיטת הרבה מהפוסקים שסוברים שלא שייכת מלאכת בורר, אלא בדבר שהוא גידולי קרקע, כגון פירות וירקות ותבואה, אבל דגים שאינם גידולי קרקע, לא שייך בהם איסור בורר. ויש לצרף גם שיטה זו להקל בנדון שלנו.
ולכן להלכה, מותר להפריד בשבת את השידרה עם כל העצמות מן הדג, ואחר כך לאכלו. אולם אם כבר הוצאו העצמות מן הדג, והם מונחות בצלחת עם חתיכות הדג, אסור להוציאם מן הצלחת לגמרי, הואיל ובכך הוא בורר פסולת ממש מן האוכל, שאין העצמות מחוברות עוד לדג, ולכן לא שייך הטעם העיקרי שכתבנו להקל בזה. אלא יניחם בצד הצלחת ויאכל כדרכו.
