בהלכות הבאות נתחיל בעזרת ה' לבאר כמה הלכות הנוגעות לדיני "מוקצה" בשבת. ובראשית דברינו נקדים את טעמי איסור מוקצה, ומה מהותו. (וזאת על פי דברי מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק"ל).
כתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק כד) וזו לשונו: אסרו חכמים לטלטל (להזיז) מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול, ומפני מה נגעו (גזרו) באיסור זה, אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר, "ודבר דבר", קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח".
ומבואר בדבריו, כי איסור טלטול מוקצה בשבת הוא גזירת חכמים, שראו שאם יטלטל אדם כל חפציו בשבת, יבא מתוך כך לזלזול גדול בשבת, שיסדר את כל חפציו ויטרח הרבה בשבת, ולא יהיה היכר בין יום שבת ליום חול, ועל ידי כך יתבטל גם טעם מצות השביתה בשבת שצותה התורה כן "למען ינוח". לפיכך נמנו וגמרו לגזור איסור על טלטול מוקצה בשבת.
טעם נוסף כתב הרמב"ם, שכאשר יטלטל אדם בשבת כלים שמלאכתן לאיסור (כגון מעדר ומגריפה, שעושים בהם מלאכה אסורה בשבת), אפשר שיתעסק בהן מעט ויבא לידי מלאכה. ואיסור עשיית מלאכה בשבת הוא איסור חמור מן התורה כפי שביארנו, ועל כן נכון להרחיק את האדם מאיסור זה. עוד כתב הרמב"ם טעמים נוספים לאיסור מוקצה. והראב"ד נחלק על עליו, וכתב טעם אחר לאיסור מוקצה. אולם אין כאן המקום להאריך בכל אחד מן הטעמים שהוזכרו בזה.
כמה מיני איסור מוקצה יש, וכל אחד מהם נקבע על פי החפץ עליו אנו דנים. ולכל הגדרה בהלכות מוקצה דינים שונים. ובראשית דברינו נבא לדון בענין "כלי שמלאכתו להיתר", כלומר, כלי, שהמלאכה שאנו רגילים לעשות בו, אינה אסורה בשבת, כגון מזלג, שבודאי מותר להשתמש בו בשבת לצורך אכילה, ודינו מוגדר כ"כלי שמלאכתו להיתר". (לעומת כלי שמלאכתו לאיסור", כגון מעדר או מגריפה, שהמלאכה שרגילים לעשות בהם, היא מלאכה האסורה בשבת).
ובהלכה הבאה נבאר באיזה אופן מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר, ואם יש אופן שאסור לטלטלו כלל.
