יסוד מלאכת צובע
אחת מט"ל (משלשים ותשע) מלאכות האסורות מן התורה בשבת, היא מלאכת צובע. וכן שנינו במשנה במסכת שבת (דף עג.).
ביארנו כבר כמה פעמים, שכל מלאכה שהיו נוהגים לעשותה במשכן (כשהיו ישראל במדבר בצאתם ממצרים), אסרה התורה לעשותה ביום השבת. ובכלל המלאכות שהיו נעשות במשכן, היתה מלאכת "צובע", שהיו רגילים לצבוע את העורות בצבעים, וכן היו צובעים את הבהמה כדי לסמן אותה, והיו צובעים עוד בצבע התכלת שהיו עושים מן החילזון.
ובתלמוד ירושלמי (שבת נא: ובמפרשים) מבואר, שאף על פי שהיו ישראל במדבר, בכל זאת היו להם צבעים שהביאו איתם ממצרים, כמו צבע ה"תכלת". וכן מבואר בגמרא שהיו סוחרים מאומות העולם שהיו באים למקום שהיו בו בני ישראל, והיו מוכרים להם סחורות. ולכן היתה מלאכת הצביעה מצוייה במשכן, וממילא מלאכה זו נאסרה על ישראל לעשותה בשבת.
צבע שאינו מתקיים
לא אסרה התורה לצבוע בשבת, אלא דוקא כאשר הצביעה נעשית בצבע המתקיים, כגון מי שהוא כותב בדיו על גבי נייר, שהוא צבע המתקיים לזמן ארוך, ובודאי שאסור לעשות כן בשבת. אבל הצובע בצבע שאינו מתקיים, לא אסרה עליו התורה את אותה הצביעה, אולם חכמים גזרו שאפילו בצבע שאינו מתקיים יהיה אסור לצבוע בשבת.
צחצוח נעליים בשבת, צביעת הבית
ובכלל איסור צביעה, הצובע את קירות ביתו בסיד או בצבע, שבודאי חייב מן התורה על מלאכה זו, שהרי היא צביעה המתקיימת.
וכן אסור לאדם לצחצח את נעליו בשבת במשחת נעליים. שיש בזה משום איסור צביעה בשבת, (אף שהוא צובע על גבי מקום צבוע). ואם הוא מורח את נעליו במשחה, יש אומרים שעובר בכך על איסור נוסף, מצד איסור "מֵמָרֶח". ואף על פי שהמשחה היא דלילה מאד, ועל כן הממרחה בשבת אינו חייב מן התורה מצד איסור ממרח, מכל מקום מדרבנן יש בדבר איסור אפילו כשהמשחה רכה מאד ונמרחת בידיים. (יביע אומר ח"ד סימן כח).
ולסיכום: אסור לצבוע בשבת, בין בצבע המתקיים ובין בצבע שאינו מתקיים, ומטעם זה אסור לצבוע את הבית בשבת, וכן אסור לצחצח נעליים בשבת. וכמו כן אסור לצבוע על גבי נייר וכדומה.
