תשובה: בברכת "אבות" שבתחילת תפילת העמידה, תיקנו אנשי כנסת הגדולה לומר, "האל הגדול הגיבור והנורא", שהם שבחים להשם יתברך. ואמרו רבותינו (בברכות לג:) שאלמלא שמשה רבינו עצמו שיבח את הקדוש ברוך הוא בתארים אלה, לא היינו יכולים אנו לאמרם, שהרי כל השבחים שנאמרו על ה', הם כאין וכאפס לעומת גדולתו שאין לה חקר. אולם מאחר שמשה רבינו שיבח את ה' בשבחים אלה, ובודאי עשה כן בדיבורו של ה' יתברך, נמצא שמותרים אנו לשבח את ה' יתברך בשבחים אלה. ומבואר עוד בגמרא (מגילה יח.) שגנאי הוא להאריך בשבחי ה' יתברך, וכמו שנאמר "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהלתו", כלומר, למי נאה למלל גבורות ה', למי שיכול להשמיע כל שבחיו. ואין זה ביד האדם להשמיע כל שבחי ה' יתברך. ועל כן אמרו, כל המספר שבחו של הקדוש ברוך הוא יותר מדי, נעקר מן העולם, שנאמר, "היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבלע". עד כאן.
ואמרו עוד בגמרא, מעשה באחד שעלה להתפלל בפני רבי חנינא, אמר "האל הגדול הגבור והנורא האדיר העיזוז האמיץ החזק", אמר לו רבי חנינא, סיימתיה לשבחי דמרך. כלומר, סיימת לומר את השבחים של ה' יתברך? רצונו לומר, בלאו הכי לא תוכל לומר את כל שבחי ה', ואם כן גנאי הוא שאתה מוסיף על השבחים שנזכרו בתפילה כתקנת חז"ל.
וכל נוסח הברכות שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, כולו נעשה בחכמה מיד ה' עליהם השכיל, בידיעת שרשי הדברים, ופעולת כל תיבה ותיבה (מילה ומילה) בעולמות העליונים. וכפי שמבואר בגמרא (שם), כיצד למדו רבותינו מן הפסוקים את כל סדר הברכות. מנין שמזכירים את האבות בתחילת התפילה (אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב), שנאמר "הבו לה' בני אלים", ומנין שאומרים את גבורותיו (האל הגדול הגיבור והנורא), שנאמר "הבו לה' כבוד שמו". ושמו של ה' יתברך, הן גבורותיו הנראות בעינינו בהנהגת העולם. וכן על זה הדרך כמבואר בגמרא שם.
ולפיכך, אסור בהחלט לשנות מן המטבע (מהלשון הקבועה) שתיקנו חכמים בלשונות הברכות. ולכן, כל הברכות כולן, אסור לשנות בהן ולו מילה אחת, אלא יש לאמרן כפי תקנת חז"ל.
ומן האמור מבואר, שפשוט מאד שאסור לאדם להוסיף על שבחי ה' יתברך בלשון התפילה. שמלבד מה שמוסיף בחנם על שבחי ה' יתברך, שהוא דבר מגונה כמו שביארנו, עוד גרע בזה, שהרי הוא משנה מן המטבע שטבעו חכמים בלשונות הברכות.
ובהלכה הבאה נדון אם מותר להוסיף בשבחי ה' בשירות ותשבחות שאינן בלשון התפילה.
