הלכה ליום רביעי ד' תמוז תשע"ז 28 ביוני 2017

תרומת כליות

שאלה: חולה כליות באופן רציני עד שנשקפת סכנה לחייו, האם רשאי חברו לתרום לו אחת מכליותיו בכדי להציל את חייו?

תשובה: הנה בראשית הדברים יש להסביר, כי עצם הניתוח שעובר אדם התורם כליה לחבירו, אינו מסוכן כל כך לתורם הכליה, מפני שלפי התפתחות הרפואה בשנים האחרונות, כתשעים ותשעה אחוזים מתורמי הכליות, חוזרים לאחר התרומה לבריאות איתנה.

ומעתה נבא לדון בשאלתינו, כי באמת נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכגון אדם שרואה את חבירו טובע בשטף מים רבים, והוא יודע בחבירו שודאי יטבע במים, שהרי אינו יודע לשחות, אבל הוא, המציל, יודע לשחות היטב. אולם לפי מצב הדברים שהמים גועשים ורועשים מאד, יתכן שגם הוא (המציל) יטבע כאשר ינסה להציל את חבירו. ונחלקו הפוסקים אם רשאי להכניס את עצמו לספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה, או שמא אינו רשאי.

ולענין הלכה, הסכימו רוב הפוסקים שאין לאדם להכניס את עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וכן פסק רבינו הרדב"ז. והוסיף, שהמחמיר להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, הרי זה חסיד שוטה, שנוהג שלא כדין.

ועל פי הדברים האלה, כתבו כמה מגדולי הפוסקים בדורינו, הגאון רבי יצחק וייס זצ"ל, והגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, ועוד, שאסור לאדם לתרום כליה לחבירו, מאחר ועצם הניתוח להוצאת הכליה כרוך בספק סכנה, והרי אסור לו לאדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.

אולם מרן הרב זצ"ל, אחר שדן בארוכה בענין זה, העיר, שלא נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם להכניס עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו, אלא באופו שהסיכון היה ניכר באחוזים ניכרים, אבל לאור התפתחות חכמת הניתוח בשנים האחרונות, ירד הסיכון עד כדי כך שאינו מיעוט הניכר כלל, ואין לחוש לו להחשיבו בספק סכנה. ומעתה נראה שאף לדברי הגאונים שהזכרנו שאסרו את הדבר, בזמנינו העיקר להלכה שיש להקל בזה. והביא רבינו זצ"ל סיוע גדול לדבריו, מדברי הרדב"ז, שכתב, שמה שכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות רוצח) שכל היכול להציל נפש מישראל ולא הצילו עובר על מה שנאמר בתורה "לא תעמוד על דם רעך", זהו אפילו באופן שיש "קצת סכנה" למציל, כגון שרואה את חבירו טובע בנהר, או לסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, שבכל אלה יש קצת ספק סכנה למי שבא להציל, ואף על פי כן חייב להציל. ומבואר אם כן בדברי הרדב"ז, שבספק סכנה קלוש, שאינו ספק שקול, מותר לאדם להכניס עצמו בספק סכנה, בכדי להציל את חבירו מודאי סכנה.

ועל כן להלכה, העלה מרן רבינו הגדול זצ"ל, כי מותר וגם מצוה לאדם לתרום כליה אחת מכליותיו להצלת אדם מישראל השרוי בסכנת מחלת כליות. וראויה מצוה זו להגן אלף המגן. ומכל מקום בודאי שלא יעשו כן אלא על ידי רופאים מומחים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

והשם יתברך ישלח דברו וירפא לכל חולי עמו ישראל, כאמור, שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו.

שאלות ותשובות על ההלכה

האם מותר לחתום על כרטיס "אדי" לתרונת אברים. כי זה גם הסכמה של התורם מחיים, וזה גם לפיקוח נפש לאדם שיוכל לחיות עם האברים החיוניים. כך שזה דומה לתרומת כליה.. מה דעת תורה בנושא? ט' תמוז תשע"ז / 3 ביולי 2017

לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ולדעת רוב הפוסקים, אסור לחתום על כרטיס אד"י.

ע"פ המבואר, אמאי אינה חובה לתרום כליות כדי להציל חבירו הואיל ואין כאן סכנה ניכרת וכמבואר לגבי להצילו מן הנהר אפ' כשיש קצת סכנה ? ד' אייר תש"ע / 18 באפריל 2010

שלום רב!

לגבי תרומת כליות. בדברי הרדב"ז שכתב שאדם רשאי להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו, הרב דן רק מתי אין איסור לסכן עצמו כדי להציל את חבירו. אבל לא לענין חיוב. כי חיוב שייך דוקא בסיכון קטן "שאינו ניכר" (כלשונו, כפי שאמר לנו בעצמו), ובתנאי שאינו מאבד אבר מאבריו, אבל אם מאבד איבר מאבריו, ודאי שלא ניתן לחייבו לעשות כן אפילו לחיי חבירו. ואפילו מן המת לדעת רה"פ אין חיוב לקחת אבר ממנו להציל את חבירו. לכן השאלה היא לגבי אם יש איסור לעשות כן, וע"ז מביא הרב את הרדב"ז בלשונות הרמב"ם שאין איסור כל שהסכנה היא בגדר מיעוט. ולענין אם יש חיוב לעשות כן, זה ודאי שאין, ואפילו לא לאביו, רק אם ירצה לעשות כן מצוה עביד. וז"ב.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

רציתי לדעת האם אפשר לחתום על כרטיס אדי, שזה כרטיס שאתה מסכים לתרום איברים כשתמות בשביל להציל הרבה חיים של אחרים רציתי לדעת מבחינה הלכתית כי מה עדיף שהאיברים האלו ייאכלו  בקבר מאשר יהיו בשביל להציל חיים. והיות שאני לא מבין בהלכות והייתי רוצה לקום בתחית המתים רציתי לעשות את זה רק לפי ההלכה מה דעתו של מרן בענין זה? ד' אייר תש"ע / 18 באפריל 2010

שלום רב!

ענין תרומת אברים שאליו מתייחס כרטיס אדי, תלוי בדרך כלל בשאלת קביעת זמן המוות. והנה אף על פי שדעת רבים מן הפוסקים שמוות מוחי נחשב למוות סופי של האדם, מכל מקום עצם קביעת המוות המוחי צריכה להעשות על ידי רופאים יראי שמים הבקיאים בהלכה.

והמציאות כיום היא, שההסתדרות הרפואית מסרבת בכל תוקף לקבל עליה את הנחיות הרבנות הראשית לישראל (מלפני כעשרים שנה) בענין קביעת זמן המוות, ולכן פעמים רבות מאד (ואולי אף ברוב הפעמים) נקבע המוות המוחי בצורה שאינה נכונה על פי ההלכה. ואנו בעצמנו נוכחנו לראות בכמה בתי חולים בארץ, שהרופאים קבעו את המוות המוחי בצורה לא נכונה, על פי השערת השכל, ולא לפי הבדיקות כלל. מלבד כל זה, ניוול המת אחרי הפטירה גם כן צריך שיעשה בצורה נכונה, וגם אם יש צורך בהוצאת איזה אבר, אין בשל כך היתר לנוול את כל גופו של האדם. וכל זה מבלי להכנס לעצם המחלוקת האם רצוי לתרום אברים לאחר המוות. ולעת עתה הדברים מתנהלים בצורה שאינה נכונה בשום אופן לפי ההלכה, לפי דעת כל הפוסקים. לכן לדעת מרן רבינו הגדול שליט"א, אין לחתום על כרטיס אדי בשום אופן. ואם באה שאלה הלכה למעשה בחולה שמת מוחו ורוצים לתרום אבריו, אז יש לעשות שאלת חכם אצל אחד מגדולי הדור.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" התשפ"ו

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שקוראים גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו "משמיעי......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה


סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי......

לקריאת ההלכה

החייבים והפטורים מתענית תשעה באב

חולה שאין בו סכנה חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב, כי חומרת התענית בתשעה באב פחותה מחומרתה ביום הכפורים. ובכל מקום של ספק, יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). אדם זקן בשנים זקן שתש כוח......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב – שנת תשפ"ו

היום, הוא יום ראש חודש "מנחם אב". ובשבוע הבא ביום חמישי (מיום רביעי בלילה), יחול יום תשעה באב, הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שלמדנו, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים......

לקריאת ההלכה