נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות כפרות בערב יום הכפורים, לשחוט תרנגולים לכל בני הבית, ונוהגים ליקח תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית הנקבות. ובעת שמסובב התרנגול סביב לראש המתכפר, אומר, זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך, וכפי שנדפס במחזורים, וכשמסובב סביב עצמו יאמר, זה חליפתי וכו'.
אלא שהרשב"א בתשובה (סימן שצה.) כתב, מנהג הכפרות שעושים בערבי יום כפור, מצאתיו מנהג פשוט בעירנו, עם עוד דברים שנראו בעיני שהם כדרכי האמורי, (דהיינו מנהג גויים,) והרחקתי מנהג זה הרבה, וצויתי לבטלו, ואף ששמעתי שדבר זה נשאל לרב האי גאון, ואמר שכן נהגו, עם כל זה מנעתי המנהג. גם מרן השולחן ערוך כתב שיש למנוע מנהג זה. וכן פסק גם בספר פרי חדש ועוד.
ומכל מקום הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב, שמכיון שכבר פשט מנהג זה, הן אצל עדות האשכנזים, והן אצל עדות הספרדים, ומכיון שכך גם דעת הגאונים לקיים מנהג זה, וגם רבינו האר"י היה נזהר מאד לקיים מנהג הכפרות, וכן כתבו לקיים המנהג עוד רבים מגדולי הפוסקים, לכן הנח להם לישראל במנהגם, ובפרט שנוהגים ליתן הכפרות או דמיהן (דהיינו כסף כנגד מחיר עוף אחד,) לעניים, ובזה יש מקום לומר שגם הרשב"א מודה להתיר, כיון שאינו דומה כל כך לדרכי האמורי, אלא שיש ליזהר שתעשה שחיטת העוף כדת וכדין, על ידי שוחט מומחה וירא אלוקים. ומכל מקום ניתן גם לקיים מנהג הכפרות במעות שיסובב סביב ראש המתכפר ויאמר, זו חליפתך וכו', אלו המעות ילכו לצדקה ותכנס אתה לחיים טובים ולשלום.
