אתמול, הזכרנו את דברי רבותינו בגמרא במסכת בבא קמא (ל.) "האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דברכות". כלומר, הרוצה להיות חסיד, ידקדק בעניני ברכות. ולפיכך הבאנו כמה ענינים שכתבו הפוסקים שנכון להזהר בהם בעניני ברכות, אף על פי שאינם מעיקר הדין ממש.
שיעור שתיית יין
הסתפקו הפוסקים, לענין אדם ששתה יין, האם שיעור החיוב בברכה אחרונה הוא שיעור "רביעית יין", שהוא שיעור גדול של כשמונים ואחת מ"ל, או שדי בשיעור קטן יותר של "כזית", שהם עשרים ושבעה גרם בלבד, בכדי להתחייב בברכה אחרונה. ולכן ממדת חסידות, נכון הדבר שלא ישתה אדם יין בשיעור המכניסו לספק בדברי הפוסקים, אלא, או שישתה פחות משיעור כזית, או ישתה יותר משיעור רביעית, שאז יברך ברכה אחרונה לכל הדעות. שהרי אם ישתה כזית יין ולא ישתה רביעית, יכנס לספק אם לברך ברכת מעין שלוש על מה ששתה. ואף שלהלכה אינו מברך ברכה אחרונה, מכל מקום לכתחילה לא נכון להכנס למצב כזה.
הדין בשאר המשקאות
אולם הדין הזה שכתבנו לגבי היין, כתב אותו מרן השלחן ערוך (בסימן רי סעיף א). אך המרדכי, (מגדולי רבותינו הראשונים, נהרג על קידוש ה' בערב שבת, בעיר נירנבורג, שנת הי"ד- 1254) כתב, שרבינו יצחק היה מסופק בזה אף לענין שאר משקאות. ולפיכך כתב המשנה ברורה, ועוד מרבותינו האחרונים, שנכון להחמיר בזה אף בשתיית שאר משקאות.
כמה זה כזית?
דבר נוסף שנכון להזהר בו, הוא בכלל בעצם השיעור של "כזית", שבאכילת שיעור כזית חייב אדם לברך ברכה אחרונה על מה שאוכל, ואנו תמיד חוזרים וכותבים שהוא שיעור של עשרים ושבעה גרם. הנה אין הדבר מוסכם כלל שזהו שיעור כזית. כי יש מהפוסקים שסוברים ששיעור כזית הוא שיעור קטן יותר, של שמונה עשרה גרם. ולכן, ממדת חסידות, יזהר אדם שלא לאכול משום מאכל שיעור של שמונה עשרה גרם. אלא, או יאכל שיעור עשרים ושבע גרם, שאז יוכל לברך לכל הדעות ברכה אחרונה, או יאכל שיעור נמוך יותר משמונה עשרה גרם, שבזה לכל הדעות אינו צריך לברך.
והנה הדבר ברור, שלא כל אדם שיזהר בדברים אלו יהא נחשב מיד לחסיד, ויוכל להשתבח שהוא חסיד, אלא דברים אלו הם עניני חסידות המקרבים את האדם למעלה זו, אבל באמת היא מעלה גבוהה עד מאד, עד שכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאסור לכתוב על מצבת שום אדם שנפטר בזמנינו שהיה "חסיד", כי אין שום אדם בזמנינו שיוכלו לכתוב עליו כך, זולת מקצת חסידים וצדיקים מופלגים שבדור, שהם ראויים באמת לתואר זה.
ועל כל פנים לסיכום למדנו, שמעיקר הדין, שיעור ברכה אחרונה על כל המשקאות, הוא שיעור רביעית בבת אחת, כלומר, שישתה שיעור של שמונים ואחת מ"ל, שאז צריך לברך ברכה אחרונה. ובמאכלים, השיעור הוא שיעור כזית, כלומר, כעשרים ושבע גרם. וכאמור, המתחסדים, נזהרים שלא להכנס בזה לספקות, וכפי שביארנו.
