שאלה: חייל המצוייד בנשק, האם רשאי להכנס לבית הכנסת או לכותל המערבי עם הרובה או האקדח שעמו?
תשובה: בספר ארחות חיים, כתב בשם מהר"ם מרוטנבורג, אסור להכנס לבית הכנסת בסכין (עם סכין) ארוך, מפני שהתפילה מאריכה חייו של אדם (כמו שאמרו בברכות נד:) והסכין מקצר ימיו. ומרן הבית יוסף (סימן יז) הביא דברי הארחות חיים. וכן כתב רבינו הרשב"ץ. וכיוצא בזה שנינו במכילתא, "ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית (אבנים מסותתות), כי חרבך הנפת עליה ותחלליה" (שסיתות אבנים הוא על ידי חרב). אמר רבי שמעון בן אלעזר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל מקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך.
ואף שכך דעת המהר"ם, מכל מקום רבינו פרץ חולק על דעת המהר"ם בזה, וסובר שאין בזה איסור מן הדין. אבל אנו פוסקים להלכה כדעת המהר"ם מרוטנבורג, שכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קנא). ועל כן יש לאסור להכנס לבית הכנסת עם חרב או סכין גדולה. אלא שדין זה אינו נפוץ כל כך בזמנינו, שסתם בני אדם אינם נושאים עמם חרבות, אולם יש לדון מכאן לענין נשק אישי, שגם הוא מקצר ימיו של אדם, ועשוי מברזל, ואם כן מסתבר גם כן שיש לאסור כניסה עם נשק אישי לבית הכנסת.
והנה לפני כמה שנים הזכרנו כתבנו, שנהגו לכסות את הסכינים בשעת ברכת המזון, מפני שהסכין מקצר ימיו של אדם, וברכת המזון מאריכה חייו, ועל כן נכון לכסות את הסכינים כמו שביארנו. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' קפ). והקשה מכאן הטורי זהב, למה כתב המהר"ם שדוקא בסכין "ארוך" אין להכנס לבית הכנסת, והרי לגבי ברכת המזון לא מצאנו חילוק בין סכין ארוך לסכין קצר. ותירץ הטורי זהב, שבברכת המזון ניתן בקלות לכסות כל סכין שעל השלחן, ולמה לא נעשה כן, מה שאין כן בבית הכנסת שיצטרך להסיר מעליו את הסכין לגמרי ולמצוא מקום להניחו, וגם לעתים יש צורך להשתמש בסכין בבית הכנסת, ואז יצטרך ללכת להחזירה, והיא טירחה יתירה, לכן לא הטריחוהו כל כך מפני סיבה זו. מה שאין כן בסכין גדולה, שאין בה צורך כל כך, הטריחוהו שלא להכניסה כלל לבית הכנסת.
ומן האמור למד מרן אבינו מלכנו רבנו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל, לנדון דנן, שגם חייל שיש לו נשק, והוא חייב ללכת עם נשקו בגלל סיבות בטחוניות, ואם יפרוק הנשק מעליו בבית הכנסת אפשר שיגרום לסכנה כלשהי, רשאי להכנס לבית הכנסת עם הנשק שלו, שהרי במקרה כגון זה, לא הטריחוהו כל כך להמנע מכניסה לבית הכנסת עם נשק. ומכל שכן אם יכסה את נשקו בבגדיו וכדומה, שאז יש מקום יותר להקל בזה שיוכל להכנס בשופי לבית הכנסת עם נשק. והאריך עוד להביא סימוכין לדבריו.
וכן לגבי הכותל המערבי, שנכון מאד שיהרו החיילים הנכנסים לשם לתפלה וכדומה, לכסות נשקם. אבל אם יש צורך בהצגת הנשק מסיבה בטחונית וכדומה, הורה מרן רבינו זצ"ל (חזון עובדיה תענית, בסוף הספר), שיוכלו לסמוך על סברת המיקלים בזה.
ועל כן לסיכום, נכון ורצוי מאד שחייל הנכנס לבית הכנסת להתפלל יכסה את נשקו תחת בגדיו, ולא יראה החוצה. ואם אי אפשר לו לכסותו, כגון רובה וכדומה, ויש צורך שישא עמו נשק בגלל סיבה בטחונית וכיוצא בזה, רשאי להכנס עם נשק לבית הכנסת לתפילה. וכן הדין בכותל המערבי, שקדושתו דומה לקדושת בית הכנסת.
