מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית"
השבת, נקרא בפרשת השבוע, על תרומת בני ישראל לעשיית המשכן, שכללה את הזהב, הכסף והנחושת, תכלת וארגמן, תולעת שני, שש ועיזים, עורות אלים מאודמים, עורות תחשים ועצי שיטים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה, אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן.
בין כלי הקודש שהיו במשכן, הייתה גם מנורת הזהב, וכך נאמר בפרשה: "ועָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ.( שמות כה לא).
ובמדרש רבה (במדבר טו ט) מובא: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "ועשית מנורת זהב טהור", אמר לו משה, כיצד אעשה אותה? אמר לו הקדוש ברוך הוא, מקשה תיעשה המנורה! נתקשה משה כיצד לעשותה, נטל הקדוש ברוך הוא מנורה של אש והראה למשה, ושוב נתקשה בעשייתה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך אל בצלאל, והוא יעשה אותה, אמר לבצלאל ומיד עשה את המנורה.
והשאלה נשאלת, היאך ייתכן הדבר? משה רבנו, אבי הנביאים, מצווה מפי הקדוש ברוך הוא לעשות את המנורה, והקדוש ברוך הוא אף מראה לו דגם של מנורה מאש, ומשה רבנו אינו מצליח לעשותה, ואילו בצלאל, אומרים לו פעם אחת והוא מצליח מיד? מה קרה למשה רבנו?
כדי להבין זאת נקדים:
מעשה בחתנו של האדמו"ר מגור זצ"ל, שחלה והיה צריך לעבור ניתוח קשה. הוא אושפז בבית החולים בעיר וורשא. לכן שכר האדמו"ר את שירותיו של פרופסור גדול ומפורסם בעיר וורשה, כדי שהוא ינתח את חתנו. אך תוך כדי הניתוח, הודיעו לאדמו"ר כי ישנו סיבוך, והניתוח יהיה ארוך יותר מן הצפוי.
שמע זאת האדמו"ר, ומיד סר לבית החולים לדרוש בשלום חתנו ולבדוק מדוע אירע סיבוך במהלך הניתוח. פגש האדמו"ר את הפרופסור הגדול ושאל אותו, הרי כבודו מנתח גדול ובעל ניסיון רב, מדוע הסתבך הניתוח?
ענה לו הרופא המנתח, משל למה הדבר דומה? למלך גדול שהייתה לו אבן יקרה, גדולה ונדירה מאוד ביופיה. ערכה של האבן היה רב ביותר. לימים נתגלה בה כתם קטן שהעיב על יופיה והוריד הרבה מערכה, כל המומחים שהתבקשו על ידי המלך לטפל באבן היקרה ולהסיר ממנה את הכתם, ידעו כי אבן זו חשובה מאוד למלך, ולכן נמנעו מלטפל בה, כי חששו שמא מתוך התרגשותם לטפל באבן היקרה של המלך, לא יטפלו בה כראוי, והאבן עלולה להיבקע, ויגרם לה נזק רב, ולאחר מכן יענשו הם על כך. מה עשו? מסרו את האבן לבעל מלאכה פשוט אשר לא ידע למי שייכת האבן, והוא עשה את מלאכתו ללא כל חשש ומורא. הוא אכן הצליח להסיר את הכתם מהאבן היקרה לשביעות רצון המלך.
המשיך הרופא ואמר לאדמו"ר כי כבר היו דברים מעולם, אשת שליט צרפת המהולל, נפוליאון, התקשתה ללדת, וכל המיילדות שנקראו לסייע לה, נמנעו מלבוא, כי חששו שמרוב התרגשותם לטפל במלכה, לא יצליחו לטפל בה כראוי, ויענשו על כך. מה עשו? קראו למיילדת כפרית אשר לא ידעה כלל מי היא היולדת, ואכן אותה מיילדת כפרית פשוטה יילדה אותה בנקל.
אף במקרה זה המשיך הרופא ואמר לאדמו"ר, בדרך כלל זהו ניתוח פשוט שאני עושה מידי יום ובהצלחה רבה, אך בפעם הזאת ביודעי כי מדובר בחתנו של האדמו"ר הגדול, אחזה בי התרגשות רבה והדבר הקשה עלי בבצוע הניתוח כראוי. כך נוצר הסיבוך, שבסוף ברוך ה' הסתדר והניתוח הצליח.
כך במעשה מנורת הזהב, משה רבנו ששמע את הציווי לעשות המנורה מקשה אחת מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, וידע את עמקי סודותיה וגודל קדושתה של המנורה, ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה, משום כך ודווקא משום כך, אחזה בו התרגשות רבה שלא כדרך הטבע, לכן הוא התקשה לעשות את המנורה על כל פרטיה ודקדוקיה. לא כן בצלאל, אשר לא הגיע לדרגתו של משה, דווקא הוא לא התקשה והצליח לעשות את המנורה כפי שנדרש.
שבת שלום!
