שאלה: האם נכון הדבר שביום שהבן נעשה בר מצוה, על אביו לברך "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה"? והאם יש לנהוג כן גם כאשר הבת נעשית בת מצוה?
תשובה: במדרש רבה (פרשת תולדות) אמר רבי אלעזר, צריך אדם לטפל בבנו עד שלש עשרה שנה, מאכן ואילך צריך שיאמר "ברוך שפטרני מעונשו של זה". וכן כתב תלמיד מהר"ם בספר תשב"ץ, "יש לו לאדם לטפל עם בנו עד י"ג שנה, מכאן ואילך צריך לומר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה". וכן בספר מהרי"ל כתב: "מהרי"ל (הוא רבינו יעקב מולין, שרוב מנהגי אשכנז מיוסדים על פי דרכו, ודבריו מובאים תדיר בדברי הרמ"א), בזמן שנעשה בנו בר מצוה וקרא בתורה, בירך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר פטרני מעונשו של זה". וכן הובאה ברכה זו עוד בדברי גדולי הפוסקים, "בשם ומלכות", כלומר, עם הזכרת שם ה' ככל הברכות כולן.
אולם רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה (סי' רכה) הביא דברי המהרי"ל והמדרש רבה שהזכרנו, וכתב, "אך לא מצאתי ברכה זו בגמרא, וקשה עלי שיברכו ברכה שלא נזכרה בגמרא". כלומר, מאחר וברכת ברוך שפטרני לא הוזכרה בגמרא, בודאי שלא נוכל לברך ברכה זו "בשם ומלכות", אף שהובאה במדרשים ובדברי הרבה פוסקים. וכמו שכבר כתב הרא"ש (פ"ח דבכורות), שלא מצינו שמברכים שום ברכה שלא נזכרה במשנה או בגמרא, כי אחר שסידרו רב אשי ורבינא את הגמרא, לא נתחדשה שום ברכה. (ויש לכלל זה השלכות הלכתיות רבות).
ולפיכך פסק הרמ"א בהגה, שאמנם יש לברך ברכה זו ביום הבר מצוה, וכמנהג מהרי"ל, אך יש לברכה בלא שם ומלכות, כלומר, יאמר האב "ברוך שפטרני מעונשו של זה". ופירוש הברכה, שעד עתה היה האב נענש בתוקף על כל מעשי בנו, כי הוא האחראי על מעשיו, לחנכו בדרך התורה. ומעתה הבן אחראי על מעשיו, שכבר גדל ונעשה בן ישראל לכל דבר, ואין האחריות מוטלת כל כך על אביו כאשר היתה מקדם. ויש מפרשים שהכוונה היא להיפך, שעד שגדל הבן, הוא עלול להענש בעון אביו, כי לעתים הבנים הקטנים נענשים בעוון ההורים שלהם, מה שאין כן אחר שגדלו, שוב אינם נענשים אלא מחמת מעשיהם. (וראה מה שפלפל בזה מרן רבינו הגדול זצוק"ל בס' הליכות עולם ח"ב עמוד ר).
וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שנראה ברור שאף ביום שנכנסת בתו לעול מצות, כלומר, ביום הגיעה לגיל שתים עשרה שנים ויום אחד, יברך בלא שם ומלכות, "ברוך שפטרני מעונשה של זו".
ולסיכום: ביום בו הבן או הבת נכנסים לעול מצות, על האב לברך בלא הזכרת שם השם, "ברוך שפטרני מעונשו של זה". (ובספר בן איש חי הוסיף, שנכון שיהרהר את הזכרת שם ה' ומלכות, כלומר, ה' אלהינו מלך העולם, בלבו, אך לא יזכר שם השם בפיו).
