שאלה: האם מותר לשתי נשים להתייחד עם איש אחד?
תשובה: במסכת קדושין (דף פ:) מבואר, שאסור לאיש להתייחד עם אשה שאינה אשתו. כלומר, אסור להם להיות בבית אחד לבד, משום צניעות. ונחלקו רבותינו הראשונים אם איסור זה הוא איסור מן התורה ממש, או שאינו איסור אלא מדברי קבלה, כלומר מתקנת הנביאים. ויש אומרים שלכל הדעות איסור זה הוא מן התורה (יעלת חן בית חתנות סימן ז ד"ה גם).
ומבואר בשלחן ערוך (אבן העזר סימן כב סעיף ה) שאסור לאשה אחת להתייחד אפילו עם הרבה אנשים, אלא אם כן אחד מהם הוא בעלה. וכן אסור לאיש להתייחד אפילו עם הרבה נשים, אלא אם כן אחת מהן היא אשתו.
ומן האמור למדנו שאסור בהחלט לשתי נשים להתייחד עם איש אחד.
והגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל הביא מעשה אמיתי שאירע בענין זה. ואלו הדברים:
רבה של ליסה היה גדול הדור הגאון רבי יעקב מליסא (שנפטר לפני קרוב למאתיים שנה), אשר ספרו הנודע "נתיבות המשפט" הוא ספר יסודי לעוסקים בשלחן ערוך "חושן משפט". לאחר שנפטר הגאון לבית עולמו, הותיר בעולם בת אחת אלמנה, אשר גם לה היתה בת, נערה, ושתיהן גרו יחדיו בעיר ליסא (הגאון זצ"ל לא גר בליסא בסוף ימיו, אולם בתו נותרה לגור שם). לאחר כמה שנים, הנערה בגרה והשתדכה עם בחור אחד שעמדה להנשא לו.
באחד הימים, יצאה האם האלמנה, בתו של הגאון רבי יעקב מליסא, יחד עם בתה הכלה, לעיר הסמוכה, כדי לקנות שם את צרכי החתונה, שמלת כלה ובגדים וכיוצא בזה. לצורך הנסיעה, הזמינו עגלון אחד מן הגויים שעבדו בסביבה. ואמנם, השכם בבוקר הגיע העגלון סמוך לביתה של האלמנה כדי לקחתה לעיר הסמוכה.
העגלון, שהיה מאנשי המקום, ידע כי אותה בת עומדת להנשא, ולכן שיער בנפשו שהאם ובתה מבקשות לנסוע לעיר הגדולה על מנת לקנות שם את צרכי החתונה, ומן הסתם כסף רב טמון בכליהן. לכן במקום לקחת את האם ובתה לעיר הסמוכה, סטה מן הדרך, ופנה לכיוון קצה העיר ליסה, שם היה ביתו. בהגיעו סמוך לבית, סימן לחבריו שהתחבאו שם על פי הזמנתו מראש, וכולם יחד התנפלו על האשה ובתה, קשרו אותן בחבלים, סתמו את פיותיהן בסמרטוטים ושדדו את כל כספן.
העגלון וחבריו פחדו שמא תלכנה הנשים להודיע למשטרה על מה שנעשה. לכן החליטו לשרוף את שתיהן בתנור הגדול שהיה בבית העגלון, ועל ידי כך לא ישאר מהן זכר ואיש לא ידע מה עלה בגורלן.
מיהרו הרשעים, והחלו להבעיר את העצים בתנור, אך הבחינו כי לא די בכמות העצים על מנת להפטר משתי הנשים, לכן יצאו אל היער הסמוך ללקט גזרי עצים כדי להעלותם באש. לאחר כמה דקות חזרו אל הבית, והמשיכו להבעיר את האש. בינתיים, החלו מדברים ביניהם כיצד לחלק את השלל ששדדו משתי הנשים. העגלון טען כי מגיע לו חלק גדול מהכסף, מאחר והוא היה יוזם כל הרעיון, ולולי הוא לא היו יכולים להרויח דבר, אך חבריו התנגדו לדבריו והחלו צועקים עליו. באותה שעה, חלף ברחוב קצין משטרה, ומששמע את הצעקות, נכנס לבית. כאשר ראו אותו העגלון וחבריו, מיהרו לנוס מן המקום.
הקצין, שראה את כולם נסים, הבין כי יש סיבה לכך והחל לחפש בחדרי הבית. באחד החדרים ראה שתי נשים מוטלות על הרצפה כשהן קשורות. מיהר לחתוך את החבלים ולהתירן ממאסרן, ושאל אותן על שאירע, השיב להן את כספן, והן חזרו מבוהלות לביתן.
בלילה ההוא, ראתה האלמנה, בתו של רבי יעקב מליסא, את אביה בחלום. אמר לה אביה, דעי לך, שכאשר נודע לי שאתן שרויות במצוקה, עליתי למקום גבוה בעולמות העליונים, והתחלתי להתחנן לפני השם יתברך שיצילכן. אך תפלתי לא נענתה, משום שאת ובתך נכשלתן באיסור יחוד עם העגלון שלקח אתכן (הדרך היתה שוממה, בין היערות, וגם בזה שייך איסור יחוד). ואז התעלתי למקום עליון יותר, והתחננתי לפני ה' יתברך, שבזכות התורה שהרבצתי בישראל בספרי נתיבות המשפט, תנצלו מכל צרה וצוקה. ואז תפלתי נענתה.
האלמנה סיפרה לגבאי הקהלה את מה שראתה בחלומה, והם החליטו לכתוב את המעשה על פנקס הקהלה למען יעמוד ימים רבים.
לכן ידעו כל איש ואשה, שכאשר מתעוררת שאלה בעניני יחוד, יש לפנות לתלמיד חכם הבקי בהלכות הללו, שיורה להם כיצד יש לנהוג הלכה למעשה.
