בהלכות הקודמות ביארנו, שלפני שנהנים מריח טוב שיש לאיזה דבר, יש לברך עליו את הברכה הראויה לו. וברכות אלה נקראות "ברכות הריח".
וישנם ארבע ברכות ריח. ברכת "בורא עצי בשמים", ברכת "בורא עשבי בשמים", ברכת "בורא מיני בשמים", וברכת "הנותן ריח טוב בפירות".
ובהלכה הקודמת ביארנו על מה יש לברך "בורא מיני בשמים", או "בורא עצי בשמים". וכעת נבאר על מה יש לברך "בורא עשבי בשמים", וברכת "הנותן ריח טוב בפירות"
בורא עשבי בשמים
על עלי נענע ועלי מנטה, יש לברך בורא עשבי בשמים, מפני שהנענע והמנטה מעשבי הבשמים הן. (חזון עובדיה עמוד שכא).
על הרודא (פיגם, שמשתמשים בו גם כסגולה), שהיא מין עשב, ויש הרבה בני אדם שנהנים מריחה, נחלקו הפוסקים אם ברכתה "בורא עשבי בשמים", או "בורא עצי בשמים". לכן מספק, כתב בספר הלכה ברורה (ס"ק כב), שיש לברך עליה "בורא מיני בשמים", שהיא פוטרת את כל מיני הבשמים.
הנותן ריח טוב בפירות
על התפוזים שריחם טוב, וכן אתרוג, אננס, ושאר פירות שריחם טוב, אם נוטלם כדי להריח בהם, מברך "הנותן ריח טוב בפירות". וכן מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כשאירע ולא היו לפניו בשמים בשעת ההבדלה, בירך על פרי "הנותן ריח טוב בפירות".
על הלימון, שבאים להריח ממנו, יש לברך "הנותן ריח טוב בפירות". ואמנם הרה"ג רבי משה לוי ז"ל, בספר ברכת ה', כתב לחדש שעל הלימון יש לברך "בורא מיני בשמים", משום שעיקר הריח בלימון בא מן הקליפה שלו, וקליפת הלימון איננה פרי ואי אפשר לברך עליה אלא רק ברכת בורא מיני בשמים.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בחזון עובדיה עמוד שח) דחה את דבריו בפשטות, מפני שקליפת הלימון דבוקה אל הפרי, ובודאי שיש לברך על ריח טוב היוצא ממנה הנותן ריח טוב בפירות, שהרי הלימון כולו פרי אחד, הוא וקליפתו. ובסיום דבריו כתב: וכן אני נוהג בכל שבת לברך עליו הנותן ריח טוב בפירות, כדי להשלים מאה ברכות, ואינני חושש לדבריו. עד כאן. ולפיכך להלכה, הבא להריח מן הלימון יברך ברכת "הנותן ריח טוב בפירות".
והנה כן היה מנהג מרן זצ"ל תמיד, להרבות בברכות, כדי להשלים למנין מאה ברכות בכל יום. ובמרפסת ביתו היו שתולים בתוך עציצים כמה מיני ועצי בשמים טובים, כדי להריח בהם. ובזמן שהיתה הרבנית מרת מרגלית, רעיית מרן זצ"ל בחיים, היתה היא מטפלת בכל אותם הגידולים, עבור בעלה מרן הרב זצ"ל. וכשנחלשה בערוב ימיה, החלה להעזר בגנן אחד, שהוא היה בא לפי הזמנתה, ומטפל בגידולים, גוזם אותם, ומדשנם וכדומה.
ובשנת התשנ"ד, כשנפטרה רעייתו של מרן זצ"ל, אותו גנן, לא ידע על כך, ומאחר והרבנית לא הזמינה אותו לביתה, גם הוא מצדו לא הגיע לטפל בגידולים, והלכו כולם ונתייבשו.
והנה לאחר כמה שבועות, דפק הגנן על דלת הבית, והוא מספר למרן זצ"ל, כי לפנות בוקר, בעודו ישן על מטתו, נראתה אליו הרבנית, ותאמר אליו, מדוע אינך בא לטפל בגידולים עבור הרב כאשר היית רגיל? הנה עתה אין לרב על מה לברך בכל שבת, והוא מצטער מזה. לכן השכים קום, ובא לבית הרב לראות אם יש אמת בדברי החלום. ואמנם מאז המשיך לטפל בגידולים במסירות, כאשר היתה באמנה איתו.
ובספר "רבינו" ציין, שכאשר סיפר מרן זצ"ל את המעשה הזה, הוסיף, כמה נוכל לראות מכאן, איך שהמתים אחר פטירתם יודעים ממה שנעשה כאן בעולם הזה, וכמו שאמרו רבותינו בגמרא (ברכות יח:)
