תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו, כי אסור לאדם לאכול שום דבר מזמן צאת השבת, עד שיבדיל על הכוס של יין, ויהיה רשאי לאכול מה שירצה. וביארנו גם, שאם היה יושב ואוכל ("סעודה שלישית"), והגיע זמן צאת השבת (שקיעת החמה, או צאת הכוכבים, וכפי שביארנו), אינו צריך להפסיק את סעודתו ולהתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס. מכיון שאין כבוד השבת להפסיק כך את הסעודה הנערכת לכבודה, וכלשון הפוסקים, "שנראה כאילו מגרש את המלך", ועל כן, הדבר ברור, שאם היה יושב ואוכל סעודה ממש, עם פת לחם, אינו מפסיק את הסעודה אף על פי שיצאה השבת.
ומכאן עלינו לדון לגבי מי שרוצה לשתות מים לאחר השקיעה, או לאחר צאת השבת לגמרי, האם רשאי לשתות, או שדין שתיה כדין סעודה לענין זה, ואסור לו לשתות שום דבר?
והנה בגמרא במסכת פסחים (קה.) אמרו, רב הונא, ראה אדם אחד (שהיה אדם גדול), שותה מים לפני הבדלה, לאחר צאת השבת. אמר לו לאותו אדם, האם כבודו אינו חושש למה שאמר רבי עקיבא שכל מי שטועם איזה דבר לפני הבדלה עונשו הוא שימות באסכרה? (וכמו שהזכרנו בהלכה הקודמת). ועונה הגמרא, שאותו אדם היה תופס להלכה כשיטת רבנן תלמידי רב אשי, שסברו שאין להקפיד בענין זה על שתית מים. ודוקא באכילה ממש יש איסור לפני ההבדלה, אבל בשתית מים אין איסור כלל. וכן פסק הרמב"ם להלכה, שאין איסור בשתית מים קודם הבדלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רצט).
ומן האמור מבואר שבאמת מעיקר הדין יש להקל בשתית מים לפני הבדלה, שהרי כן היא דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. אולם כנגד זה עומדת לפנינו שיטת הגאונים בתשובה, שאפילו מים אסור לשתות קודם הבדלה. ושאין הלכה כרבנן תלמידי רב אשי. וכן כתב בספר פרי עץ חיים, שיש איסור לשתות מים לפני הבדלה. וכן דעת רבותינו המקובלים.
ולענין הלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאף על פי שמעיקר הדין יש להקל בשתית מים קודם הבדלה, מכל מקום לרוב חומרת הענין, המחמיר בזה תבא עליו ברכה. וטוב להחמיר שלא לשתות מים קודם הבדלה.
