שאלה: מתי יש חיוב לכרוע בתפילת העמידה, וכיצד הוא אופן הכריעה הנכון?
תשובה: רבותינו תיקנו בכמה מקומות בתפילת העמידה, שיכרע אדם בהם.
ואלו הברכות שיש לכרוע בהן: ברכת אבות (היא ברכת "מגן אברהם", הברכה הראשונה שבתפילת העמידה), בתחילת הברכה ובסיומה, ובברכת הודאה (היא ברכת "מודים"), בתחילתה ובסופה. ובשאר כל הברכות אין לכרוע כשמסיים את הברכה או מתחיל אותה.
וכמה יש לכרוע? המתפלל כשכורע, צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה שלו. כלומר, אין להסתפק בהשתחוויה מועטת, אלא יש לכרוע ממש עד שיפתחו ויבלטו כל קשרי החוליות בשידרה שבגב. ואין להשאיר את הראש זקוף בשעת הכריעה, אלא יש לכופף גם את הראש בשעת הכריעה, וכפשט לשונו של רבינו הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות תפילה), שצריך שבשעת הכריעה יעשה עצמו "כקשת", דהיינו שמלבד מה שצריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשידרה, צריך גם לכופף את ראשו, כדי שיראה כקשת.
ומכל מקום אין זה נכון שיכרע אדם בצורה מוגזמת עד כדי כך שהפה שלו יהיה מכוון כנגד החגורה של המכנסיים, אלא יכרע כפי שמחייב הדין, כלומר, שכל חוליות השדרה תהיינה פתוחות בשעת הכריעה.
אדם שהוא זקן או חולה, שאינו יכול לכרוע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה, אינו חייב לכרוע כל כך הרבה, אלא רשאי להרכין את ראשו מעט, מאחר שניכר שהוא חפץ לכרוע, ורק מפני צערו אינו כורע כפי שהיה ראוי לכרוע.
יש הנוהגים בשעת הכריעות, שמכופפים גם את הברכיים. וכפי שיבואר בהלכה הבאה.
