בהלכה הקודמת ביארנו שאף על פי שדין יום טוב (חג) ודין שבת שוה לענין איסור מלאכה, מכל מקום מלאכות מסויימות שבאות לצורך הכנת מאכל ("אוכל נפש") ביום טוב, הותרו. וכגון מלאכת בישול.
נחלקו רבותינו הראשונים, לענין מאכלים שאין שינוי בטעמם אם הם טריים שנעשו באותו יום או שנעשו מאתמול, כגון פשטידות וכיוצא בזה, האם אף על פי כן מותר לעשותם ביום טוב, או שמכיון שאפשר לעשותם מערב יום טוב, אין להתיר עשייתן ביום טוב. ובלשון הפוסקים, מאכל שאין שינוי בטעמו לרעה אם נעשה מאתמול או מהיום, נקרא מאכל שאינו מפיג טעם, כלומר שטעמו אינו פג ומשתנה לרעה בתוך יום אחד.
ולענין הלכה העלה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שמאכל שאינו מפיג טעם כלל אילו נעשה מערב יום טוב ליום טוב, אף על פי כן מותר לעשותו ביום טוב. ומכל מקום נכון להחמיר לכתחילה לעשותן מערב יום טוב. ולכן בישול פירות לצורך "קומפוט" ועשיית מיני מרקחת "ריבה" נכון להכינם מערב יום טוב, כלומר, לפני כניסת החג. ואם לא עשאם מערב יום טוב וכעת ביום טוב חפץ לעשותם, אף על פי שמן הדין מותר לעשותם ביום טוב, כאמור, אם אפשר לעשותם על ידי שינוי (כגון להניח את הסיר על האש באופן שונה) נכון שישנה בהם. ולמנהג האשכנזים יש להחמיר בזה מן הדין, שכן הרמ"א כתב שמאכל שאינו מפיג טעם כלל אסור לעשותו ביום טוב.
אסור לבשל מיום טוב ליום חול או למוצאי יום טוב, וכן אסור לבשל בחוץ לארץ מיום טוב ראשון ליום טוב שני, וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה. ואפילו דבר שאינו מלאכה ממש אלא רק טירחה, אסור לעשותו מיום טוב (או משבת) ליום טוב שני או ליום חול, ולכן אסור להדיח כלים ביום טוב לצורך מוצאי יום טוב.
אף על פי שאסור לבשל מיום טוב לצורך מוצאי יום טוב, מכל מקום מותר לאשה לבשל ביום טוב סיר מלא דגים או בשר, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאין בכונתה לאכול אלא חתיכה אחת, מפני שהתוספת נותנת טעם בתבשיל. ומכל מקום לכתחילה צריכה להזהר שלא לאמר בפירוש שהיא עושה גם לצורך יום חול. אבל אחר סעודת הצהרים, אסור לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל חתיכה אחת, מפני שאין זה בישול לצורך יום טוב אלא הערמה.
בהלכה הבאה יבואר דין הבערת אש ביום טוב.
לשאלת רבים, בשנה זו, שיום ל"ג לעומר חל ביום ששי, מותר גם למנהג הספרדים להסתפר ולגלח הזקן כבר ביום ל"ג לעומר. ואם מסיבה כל שהיא אינו יכול להסתפר ביום ל"ג לעומר, רשאי מן הדין להסתפר מליל ל"ג לעומר.
