הלכה ליום שלישי ט' שבט תשס"ו 7 בפברואר 2006

דם היוצא מן האדם, האם מותר לאכלו

ההלכה מוקדשת לע"נ מו"ר זקן המקובלים רבי יצחק (כדורי) בן תפאחה זצ"ל

דם האדם מותר לאכלו מן התורה, אלא שחכמים החמירו בדם האדם שפירש ממנו, כגון דם היוצא מן השיניים על גבי כיכר לחם, שאסור לאכלו, ויש לגרד אותו חלק המלוכלך בדם מן הכיכר, וטעם איסור זה הוא משום מראית העין, שגזרו חכמים על דם דגים ודם חגבים שאסור  לאכלו אם לא ניכר שהוא מדג או חגב (כפי שכבר נתבאר) משום מראית העין, שהרואה יחשוב בליבו שאותו אדם אוכל דם האסור באכילה, ולפיכך נאסר גם דם האדם כל זמן שלא ניכר שהוא מן האדם, והיינו באופן שכבר פירש מן האדם, אבל דם שיוצא לאדם משיניו ולא יצא מפיו מותר למצצו ואינו חושש.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שמה שהתירו למצוץ הדם שנמצא בין השיניים ולא חששו משום מראית עין באופן כזה, אף על פי שבכל דבר שאסרו משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים הוא אסור, היינו משום שאין דרך העולם להסתכל על שיניו של אדם בשעת אכילתו, ואף אם יסתכלו בשיניו בודאי יבינו שדם זה אינו דם של בהמה או עוף, אלא דם שזב משיניו, ודם זה אינו אסור כלל.

ולפי טעם זה, שאין לחוש למראית העין משום שהכל יודעים שדם זה אינו דם בהמה או עוף, כתב בספר ילקוט יוסף להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שיש לפסוק להלכה, שאף דם הנוטף מאצבעו של אדם, יכול למוצצו בפיו, כיוון שניכר שהוא דם שבא ממנו, וזו שיטת התוספות במסכת כריתות (דף כא:), ומכל מקום אם כבר נתייבש דם זה, אינו ניכר כל כך שבא מן המכה, ונחשב דם שפירש שאסור למוצצו בפיו.

שאלות ותשובות על ההלכה

לכבוד הרב
יש לי שאלה אולי קצת מוזרה אבל אשמח למענה. מקריאת ההלכה אני מבינה שכל עוד ברור לחלוטין שזה דם אדם זה מותר? זאת אומרת לא רק את הדם של עצמך אלא גם של מישהו אחר מותר? (כל עוד שזה ישירות מפצע וניכר) תודה כ"ג אב תש"פ / 13 באוגוסט 2020

מן התורה, הדם מותר. אבל רבותינו אסרוהו. תבורכו,

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה