בהלכה הקודמת ביארנו שיש איסור ללכת להתדיין בפני שופטים (ערכאות) גויים, ואפילו אם הם שופטים על פי דיני התורה אסור להתדיין לפניהם, ואפילו בהסכמת שני בעלי הדין, וההולך להתדיין לפני ערכאות אלו נקרא רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה. ועיקר דין זה נלמד ממה שנאמר: ואלה המשפטים אשר תשים "לפניהם", לפניהם ולא לפני גויים.
ובמדינת ישראל נוהגים בבתי המשפט לפסוק על ידי שופטים יהודים, אבל אותם שופטים אינם פוסקים על פי דיני התורה, ואינם בקיאים כלל בדיני התורה, המרובים מאד מאד, (הרבה מעבר לכל דיני המשפט העברי החילוני אפילו בבקיאות בלבד, הגע בעצמך, שהרי אברך מוכשר צריך לשקוד על תלמודו במשך כעשר שנים יומם ולילה בכדי לזכות לכתר הדיינות, ולעיתים אף בידיעת דיני התורה לא די, כי יש צורך להעמיק בהם בעומק העיון. והדברים ארוכים), ולכן נראה שאין לחלק כלל בין שופטים גויים לשופטי ישראל.
ובאמת שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שעובדה זו שהשופטים במדינת ישראל הם יהודים, היא סיבה להחמיר עליהם יותר, שהואיל והשופטים יהודים הם, ומושבעים מהר סיני לשפוט על פי דיני התורה, ואילו הם עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ודנים על פי חוקות הגויים ושופטיהם וספרי החוקים שלהם, והרי המכשלה גדולה שבעתיים מאשר להתדיין בפני שופטים גויים אשר לא נצטוו מעולם לדון על פי התורה שלנו, שאף על פי שהגויים נצטוו להתקין להם בתי משפט (כמו שפסק הרמב"ם בסוף פ"ט מהלכות מלכים) מכל מקום יכולים הם לדון על פי שכל אנושי ולפי ראות עיניהם, ואינם מחויבים לדון בדיני התורה לפרטיהם, ואף על פי כן יש איסור חמור להתדיין אצל הגויים, קל וחומר לשופטים יהודים כאלה, שהם פנו עורף לתורתינו הקדושה, ותחת לשפוט על פי דיני התורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דנים על פי חוקים וערכים משובשים שחלקם הוא על פי המשפט העותומני והמנדטורי, בבחינת "שִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ", "וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ", ועל ידי כך מייקרים ומחשיבים את משפטי הגויים, ולכן על אחת כמה וכמה שהדבר אסור בהחלט.
וכן הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים, כתב בתשובה לעורך דין דתי אחד, אשר השתומם לשמוע שרבה של ירושלים דן את בתי המשפט החילוניים במדינת ישראל לערכאות, וכתב בין השאר "שכאשר נתבונן בטעם האיסור לדון בערכאות של גויים, שהוא מפני שהדן בפניהם הוא מייקר את החוקים שלהם להחשיבם, שנאמר "וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים", שכשאויבינו פלילים (שופטים), זהו עדות למעמדם הגבוה, כמו שפירש רש"י בפרשת משפטים (והובאו הדברים בהלכה הקודמת). ולפיכך הדן לפניהם, הרי זה רשע, וכדברי הרמב"ם ומרן השלחן ערוך. ואם כן מטעם זה עצמו, גם יהודי ששופט על פי חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטוה לשפוט על פי דת ישראל, אבל יהודי זה שהוא מצווה לדון על פי התורה, והוא מתנכר אליה ודן על פי המג'לה של העותומנים, ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר " יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק, יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ", הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב"א הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף, והתורה מידו תבקש (שייתן את הדין על זלזולו בתורה), והוא הדין למי שהולך להתדיין בפני אותם שופטים, וצר לנו מאד שחוקים אלה אימצה הממשלה והכנסת לדון בהם במדינת ישראל, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וכדברים אלו כתב הגאון החזון איש, והגאון רבי יצחק איזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל.
וממכלול הדברים הדבר ברור שמלבד כל הטעמים הנ"ל, ישנו טעם פשוט מאד לאסור את ההתדיינות בפני בתי המשפט, משום שאמרו רבותינו, אלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים, לפניהם ולא לפני הדיוטות, דהיינו שאין לאדם פשוט אשר לא נסמך על ידי גדולי הדור לדון, וכל שכן שופטי בתי המשפט בישראל אשר כולם נחשבים על פי דת תורתינו הקדושה, פסולים לדון מכל וכל, שהרי הם עוברים על איסורי תורה במזיד ובפרהסיא, ובודאי שהם גרועים יותר מסתם הדיוטות שגם כן אסורים לדון, וכן הסכמת כל גדולי ישראל, וכבר אמרו רבותינו (במסכת שבת קלט.) כל פורענות הבאה על ישראל, צא ובדוק בשופטי ישראל. ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הביטחוני והכלכלי כיום, עד יערה ה' עלינו רוח ממרום, וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, וציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
וזכור לנו, כאשר מרן זצ"ל דיבר בשיעורו בגנות השופטים בבתי המשפט, שאין להם ידיעה בסיסית בתורה הקדושה, ואפילו תינוקות של בית רבן אצלינו יודעים תורה יותר מהם, הדבר עורר סערה ציבורית. ואז הגיב מרן זצ"ל ואמר, הנה העולם חושבים שהשופטים הם אנשים מורמים מעם, ואני הראתי להם איך שהם פחותים מאד. ופעם מקורבו הרב אליהו שטרית שליט"א כתב עבור מרן זצ"ל טיוטת מכתב לשופט אחד, ובראש המכתב כתב "לכבוד השופט הנכבד", אמר לו מרן זצ"ל, איך אפשר לכתוב "נכבד" על שופט? (הובא בספר "רבינו").
בהלכה הבאה יובאו פרטי דינים מעשיים בנדונינו.
