הטעם שתיקנו ברכת את החונן, בתחילת הבקשות שבתפלת העמידה
כתב מרן השלחן ערוך (סימן קטו): מפני שמותר (היתרון שיש) האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל, קבעו (חכמינו זכרונם לברכה) ברכת "אתה חונן" ראש (בתחילת הברכות) לאמצעיות (כלומר, לברכות העוסקות בבקשות שבתפלה, כי שלשת הברכות הראשונות עיקרן שבח להשם יתברך, ואחריהן מגיעות הברכות שענינין בקשה מה'. כגון, חכמה, תשובה, סליחה, גאולה, רפואה), שאם אין בינה, אין תפלה.
ובספר ברכי יוסף, הביא מרן החיד"א, בשם המקובל רבינו בנימין הכהן, שהטעם לזה הוא לפי המבואר בדברי רבותינו, שכל מי שאין בו דעת, אסור לרחם עליו. ולכן אנו מבקשים מהשם יתברך רחמים על עצמינו, שנזכה שיחננו ה' דעת, ואחר כך נהיה ראויים לרחמים בשאר הבקשות שבתפלה.
נוסח הברכה הנכון
ובנוסח הברכה, יש אומרים שצריך לומר "לָאדם דעת", הלמ"ד בקמ"ץ, ויש אומרים שצריך לבטא את הלמ"ד בשו"א נע. ומנהגינו לנקד את הלמ"ד בשוא, ואין צורך לשנות את הניקוד בענין זה.
יש אומרים שצריך לומר "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת", ויש אומרים שאין להתחיל בו"א החיבור, אלא לומר "חננו מאיתך". וטעם האומרים שאין לומר "וחננו", משום שאין זה המשך למה שנאמר קודם לכן "אתה חונן לאדם דעת" וכו', אלא התחלה בבקשה. ומכל מקום מנהגינו לומר "וחננו", שהוא המשך לשבח שנאמר קודם לכן.
שואל אדם צרכיו בברכת אתה חונן
כבר ביארנו כמה פעמים, שמותר לאדם להוסיף, בלשון נקייה ומדוייקת, בקשות אישיות בתפלת העמידה, לפי ענינה של כל ברכה וברכה. ולכן, מי שאינו מצליח בלימודים, שהוא שוכח מה שלמד, או שאינו מבין מהר, רשאי לבקש על כך בברכה זו, שהיא בקשת החכמה.
ולכן לפני שיסיים בנוסח הברכה "וחננו מאיתך", יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתחנני חכמה ובינה להבין עמקי סודות תורתך, וזכני לזכור את לימוד התורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וכן רשאי לומר "וזכני לזכור את מה שאני לומד לעבודתך", אם הוא לומד לימודי חול. וכן כל כיוצא בזה.
