הלכה ליום רביעי י' אב תשפ"ד 14 באוגוסט 2024

הולך ממקום למקום תוך כדי אכילתו

שאלה: לפי מה שנתבאר לאחרונה בהלכה יומית שאסור לאדם לצאת מביתו בשעה שאוכל דבר מה, ואם יצא לבית אחר לגמרי, צריך לחזור ולברך אם ממשיך לאכול, האם מותר לאדם לאכול סוכריה כשהוא הולך בדרך ועובר מבית לבית או מהבית החוצה וכדומה, שלכאורה בכל פעם שעוזב את מקומו הראשון חייב לברך שוב ושוב על הסוכריה שבפיו?

תשובה: הנה הדבר ברור שאם בא אדם לאכול סוכריה בביתו, ולאחר שהכניס הסוכריה לתוך פיו החליט לצאת מביתו, אסור לו לעשות כן, ואם עשה כן חייב לברך שוב על הסוכריה שבפיו. וכפי שביארנו בהלכות האחרונות. שהרי קבע לו מקום לאכילתו, שהוא בתוך הבית, ומעתה כשהוא עוקר מביתו לרשות הרבים, עליו לחזור ולברך שנית. אמנם עלינו לדון באדם שבא לאכול סוכריה, ובשעה שבירך על הסוכריה כבר היה הולך והיה בדעתו להמשיך ללכת ממקום למקום, האם גם לגבי אדם זה שייך דין שינוי מקום בסעודה או לא.

והנה שאלה זו נכונה גם כן לגבי אדם הנוסע במכונית או מטייל בדרכים ואוכל בזמן שהוא הולך ממקום למקום, שדינו נזכר בשלחן ערוך (סי' קעח), שמותר לו לעשות כן, משום שמלכתחילה לא קבע לו מקום אחד לסעודתו, אלא מקום סעודתו הוא כל מקום שהולך שמה, ולכן לא שייך לגביו דין שינוי מקום. וכן פירש המגן אברהם.

וכתבו המשנה ברורה והגאון רבי אליעזר פאפו בספרו חסד לאלפים, שמותר אף לכתחילה לעשות כן. ומן האמור נלמד למי שרוצה לאכול סוכריה בלכתו בדרך, שרשאי לעשות כן אף לכתחילה, והברכה שבירך בתחילה על הסוכריה פוטרת את כל אותה האכילה. וכן הדין לענין מי שאוכל גרעינים וכיוצא בזה בלכתו בדרך, שרשאי לעשות כן אפילו אם תוך כדי אכילתו יוצא מבית לרשות הרבים. אלא שיש מקום לומר שלא נכון לנהוג כן ממדת דרך ארץ, שבני אדם מכובדים אינן נוהגים כן, ובפרט בגרעינים שמשליך את קליפותיהם ארצה, שבודאי שאין זו מדת דרך ארץ, אבל מצד הברכה אין לחוש בזה לשנוי מקום בסעודה.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה