תשובה: הנה המקור למנהג זה, הוא ממנהגים שנהגו בהם בכמה ארצות, שאמרו שיש בזה חשש מפני עין הרע, או שמשום כך תגרום היולדת לאשה הנשאת כעת, שחלילה לא תוכל ללדת מחמת השתתפותה של היולדת בחתונתה.
והנה דבר זה בודאי שאין לו שום היקש מהשכל הישר, ונכרים הדברים שהוא מנהג משובש ממנהגי הערביים ושאר פתיים שבאותם המקומות, שנהגו כן על פי אמונות טפלות בדעת קלושה, וכבר שמענו שנשאלו אודות מנהג זה כמה מגאוני ישראל, ומהם הגאון רבי מנצור בן שמעון זצ"ל, שהיה מגדולי הרבנים המקובלים בארץ ישראל, ועוד אחרים, והמה חיוו שעתם שאין מקום למנהג זה על פי האמת, לא לפי הקבלה ולא לפי הפשט. ולפיכך נותר לנו לדון אם יש איסור לנהוג במנהגים כאלה על פי הדת.
והואיל ומנהג זה יסודו ממנהגי הגויים, נראה לכאורה שיש לאסור לנהוג כן לפי שאסור ללכת בחוקות הגויים, שנאמר "ובחקותיהם לא תלכו". אלא שמרן הרב זצ"ל דן בזה בכמה מקומות בספריו, והעלה שמעיקר הדין אין איסור לעשות כל דבר שנהגו בו הגויים, כל שלא נהגו בו משום פריצות או משום שהוא ממנהגי עבודה זרה שלהם, ומלבד אלו המנהגים שהוזכרו בפירוש בגמרא (שבת סז:) שאסור לנהוג בהם, אין לנו להוסיף מדעתינו עוד ועוד מחוקי הגויים להכריז עליהם איסור, וכמו שכתב כן הר"א ממיץ והרשב"א בתשובה. ולפיכך אין לאסור מן הדין הליכה בלא כיפה על הראש, (כמו שביארנו בדין זה), וכן אין לאסור מן הדין הנחת פרחים על קברי המתים, (אף שאין נכון לנהוג כן), וכמו כן אין איסור להעמיד ענפי אילנות בבתי כנסיות בחג השבועות לכבוד התורה, אף שנהגו כן גם הגויים, (כמו שביארנו בענין מנהגי חג השבועות), וכן אין לאסור לכתוב את התאריך למנין הנוצרים, כמו שביארנו, אף שגם מזה נכון להמנע. ועל כן נראה שמצד חוקות הגויים אין איסור בהליכה במנהגים אלו, אף שאין בהם ממש.
ומכל מקום כתב מרן רבינו הגאון זצ"ל (בשו"ת יביע אומר ח"י דף שמו ע"א), כי האיש הנבון ומשכיל בתורת ה', יש לו להתרחק מכל דברי הבל והזיות שנהגו בהם מחוסרי הדעת, וכגון אלו האומרים שיש סכנה לכלה אם היולדת תגיע לנשואיה בתוך ארבעים יום ללידתה וכיוצא באלו, שאינם אלא פטפוטי מחוסרי דעת, ונראה שלמדו כן מהנשים בחוץ לארץ אשר לא מבני ישראל המה. וכבר כתב רבינו הרמב"ם, שאין ראוי לישראל שהוא עם חכם ונבון להמשך אחר ההבלים וההזיות של הגויים, וכל המאמין בלבו בדברים אלו, וחושב שהן דברי אמת וחכמה, אינו אלא מן הסכלים והטפשים, שאין דעתם שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת (השלמים בדעת), יודעים שאינם דברי חכמה אלא דברי תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה תמים תהיה עם ה' אלהיך. וכן כתב הגאון מעוז ומגדול ללומדי התורה, רבינו בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון, ששמע מה שאומרים בנוגע לחתן וכלה הנכנסים לבית היולדת או להיפך, וכתב, שהם דברי שוא ותפל, שאין בהם ממש, וצריך להתרחק מהם, ומה גם שאמונות טפלות אלו גורמות לריב ומדנים בין משפחות ישראל, ומעשים בכל יום עיננו הרואות שמבקרות יולדות וכלות אשה את רעותה, ואינן נפגעות במאומה, ואין שטן ואין פגע רע. לכן אסור להעלות על הדעת הזיות טפלות כאלה, ויש לפרסם שדברי הבל הם. לא ירעו ולא ישחיתו. וכן כל הדברים שיוצאים מההיקש הטבעי והשכלי, יש להרחיקם כמטחוי קשת. ואין להאריך.
