מאמרו של הרב הגדול רבי דוד שאלתיאל שליט"א, חתנו של הגאון המקובל החסיד קדוש רבי סלמאן מוצפי זק"ל
נאמר בפרשה, שלפני שיוצאים ישראל למלחמה, היו מוזהרים, שמי שמפחד, לא יצא למלחמה, כדי שלא יגרום מורך בלבבות חבריו. וכך נאמר:
"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ, מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב? יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ".
רבותינו בגמרא במסכת סוטה (דף מג.), הביאו כמה פירושים, מיהו אותו "הירא ורך הלבב"? רבי עקיבא אומר: זהו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, לראות חרבות ולראות הרוגים. כלומר, פשוט אדם שמפחד להלחם. אדם חלש אופי, שאינו מסוגל לעמוד בקשיי המלחמה הטבעיים.
רבי יוסי הגלילי אומר: זהו הירא מעבירות שבידו. שאם עשה עבירה ואינו נקי ממנה, יש חשש שבצאתו למלחמה יפגע חלילה ובחטאו יומת, ולכן אומרים לו שישוב לביתו. אולם כדי שלא לפגוע בו, שהכל ידעו שיש עבירה בידו, לא אמרה התורה "מי האיש שיש עבירה בידו", אלא הסבירה את הדברים באופן עקיף, "מי האיש הירא ורך הלבב". וכך אנשים יוכלו לחשוב, שאדם זה פשוט מפחד לצאת לקרב. ועוד, שאף שבאמת האיש הירא, הכוונה היא לזה שמתיירא מעבירות שבידו, מכל מקום, הרי הוסיפה עוד התורה, "מי האיש שנשא אשה ונטע כרם", שכל אלו אינם יוצאים למלחמה, וכך לא ידעו כולם מאיזו סיבה הוא אינו מתגייס למלחמה.
הנה אנו רואים, כמה התורה חסה על כבודו של האדם, שאפילו זה שיש עבירה בידו, מכל מקום לא חפץ ה' יתברך לביישו בפני כולם, שידעו שהוא בעל עבירה, ואף על פי שזו "הדייסה שהוא בישל", מכל מקום תורתינו הקדושה יש בה עומק גדול של מוסריות, וחכמה אלקית מצוחצחת, אשר מגמתה, לצרף את הבריות, ולתת לעם ישראל להבין מהו כבוד הבריות.
ומכאן אנו למדים עוד, שבשביל ענין גדול זה של שמירה על כבודו של אחד מישראל, התורה מסכימה שיצאו פחות אנשים למלחמה, ובכך יתמעט כחו של עם ישראל, וכל זאת כדי שלא תגרם בושה למי מישראל, אף שהוא בעל עבירה, "כִּי אֵין לַה 'מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט", והקדוש ברוך הוא הנלחם להם לישראל, ועל כן ניתן לוותר על כמה חיילים, שמתיראים מעוונותיהם. ועדיף שיצאו למלחמה אך ורק חיילים שהם זכים ונקיים מן החטא, ממה שיצאו רבים שהם בעלי עבירות.
ומספרים, שפעם ערכו המשכילים במזרח אירופה "הצגה" אשר מטרתה היתה לזלזל בשומרי התורה ובתורה. ובכך, ערכו מצג שוא, כיצד מכריזים בפני העם לפני המלחמה "מי האיש הירא ורך הלבב", וכאן ירדו ששים אחוזים מהחיילים מהבמה. לאחר מכן הכריזו "מי האיש אשר נשא אשה" וכו', ואז ירדו מהבמה עוד עשרה אחוזים מחיילי ישראל. וכן על זה הדרך, עד שלבסוף, לא נותרו על הבמה אלא כמה חיילים מבוגרים בעלי זקנים, אשר אינם מתאימים כל כך לקרב ולמלחמה. ואז פרץ הקהל בצחוק, ונגרם זלזול גדול לתורתינו הקדושה.
כאשר סיפרו על כך להגאון רבי חיים סולוביצ'יק, רבה של העיר בריסק, נענה ואמר, אמנם הם צודקים! יתכן שכך אכן יקרה! רק חבל שלא הואילו מפיקי ההצגה להראות את המשך הסיפור, כי ללא ספק מי שניצח בקרב, היו אלו החיילים הצדיקים אשר מאת ה' מן השמיים נשלחו לקרב למלחמת המצווה.
שבת שלום!
