תשובה: שנינו במסכת חולין (דף קג:) כל בשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים. ומבואר אם כן שמעיקר הדין אין בכלל האיסור של בישול ואכילת בשר וחלב, איסור לבשל דגים עם חלב, משום שבשר דגים אינו בכלל "בשר" שאסרה תורה, ואף אינו אסור מגזירת חכמים.
אולם מרן הבית יוסף (בסימן פז), כתב, שמכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. וכן כתב הלבוש. וכן כתב החכם הרופא רבי יעקב צהלון, שאין לאכול דגים עם חלב, מפני שגורם חולאים קשים. ומכל מקום רבים מן הפוסקים כתבו להקל לאכול דגים עם חלב. וכן הרמ"א בספרו דרכי משה כתב שלא ראה שנזהרים בזה.
גם יש מן הפוסקים, ומהם מרן החיד"א, שכתבו שגם מרן הבית יוסף לא התכוין לאסור אכילת דגים עם חלב, אלא אכילת דגים עם בשר, ומה שנכתב בבית יוסף דגים בחלב, הוא טעות סופר, (כמו טעות דפוס) ולכן אף על פי שבדרך כלל אנו פוסקים כדברי מרן הבית יוסף, מכל מקום, כאן יש להקל אף לכתחילה.
ועל כן הגאון רבי שלום משאש ז"ל, כתב גם כן להקל בזה מכל וכל, לפי שאין הדבר ברור בכלל שמרן השלחן ערוך אסר אכילת דגים בחלב, ועוד שמנהג כמה מיוצאי ספרד היה להקל באכילת דגים בחלב, וגם הרופאים בזמנינו מסכימים שאין כל חשש של מחלה קשה באכילת דגים בחלב.
ומרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הביא שמנהג הספרדים היה לאסור אכילת דגים עם חלב מפני חשש סכנה, ושכן כתבו כמה פוסקים בפירוש, שמנהג הספרדים להחמיר בזה, וקשה מאד להאמין שהוא טעות סופר בספר בית יוסף, שאם כן לא היה מתפשט מנהג שכזה לאסור בהסכמת גדולי הדורות, אם כל שורש הדין הוא שיבוש גמור הנובע מטעות סופר. ובודאי אילו היה הדבר טעות, היו גדולי הדור שבזמן מרן והסמוכים לזמן זה מודיעים דעתם שיש טעות בספר בית יוסף. ובפרט שמרן עצמו הגיה ספרו ולא העיר בזה כלום. וכן פסקו לאיסור מכח המנהג כמה גדולים, ומהם הגאון רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי. ולכן ראוי לנהוג להחמיר לכתחילה שלא לאכול דגים בחלב, אבל אם בדיעבד בושלו דגים עם חלב, יש להקל לאכלם אף לספרדים שנהגו להימנע מכך.
ומכל מקום לעניין אכילת דגים עם חמאה, (שאינה כחלב ממש) כתבו כמה פוסקים להקל אף למנהג הספרדים, וכן כתב הגאון רבי עבדללה סומך זצ"ל מבגדד, שמנהג עירו להתיר לטגן דגים עם חמאה, ולכן הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם, ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה לגמרי ורשאים להישאר במנהגם.
