שאלה: האם יוצאים ידי חובה בספרי תורה, תפילין ומזוזות, הכתובים על גבי קלף המצוי הרבה בזמנינו, שהוא משוח במשחה המחליקה את הקלף, כדי שתהיה הכתיבה קלה יותר?
תשובה: בבריתא במסכת שבת (עט:) מבואר, כי הלכה למשה מסיני, שיהיו כותבין ספר תורה מזוזה ותפילין על גבי קלף (אם כי יש חילוקים בינהם שלא נאריך בהם כעת). וכן פסקו כל הפוסקים. ומבואר שספר תורה או תפילין ומזוזות שלא נכתבו על גבי קלף, אלא על גבי דבר אחר, הם פסולים.
ומכאן יש לדון אודות מה שמצוי מאד בזמנינו, שהסופרים כותבים על גבי קלף, שמושחים אותו במשחה מיוחדת (כעין לאק) הנשארת עליו, ומחליקה את פני הקלף, כך שתהא הכתיבה עליו חלקה, ותהיה הכתיבה נאה יותר. ולכאורה, כיון שהכתב אינו ממש על גבי הקלף, הואיל והמשחה חוצצת בינו לבין הקלף, אין להכשיר כתיבה שכזו.
והנה בענין זה דנו הרבה בספרי הפוסקים, ובשו"ת פנים מאירות כתב, כי אלו המערערים על כשרות הספרים הללו, דבריהם מהבל ימעטו, כי אין המשחה שעל גבי הקלף חוצצת כלל בין הקלף לדיו, הואיל ומבואר בגמרא (בסוכה לז.) שכל דבר שהוא בא לנוי (ליפות את המצוה) אינו חוצץ, ואם כן, כאן שהמשחה באה לנאות את הקלף ואת הכתיבה, בודאי שאין בזה חשש חציצה כלל. והוסיף עוד טעם להקל בזה, וכתב כי לדעתו אדרבא, מצוה מן המובחר לקנות דוקא מכתיבה שעל גבי קלף משוח, הואיל ויש בזה הידור ביופי הכתיבה, ואין בזה חשש כלל. וכן העלה הגאון הפלא"ה בשו"ת גבעת פנחס (סי' נו), והביא ראיה לדבר. גם הגאון רבי ישמעאל הכהן בשו"ת זרע אמת (ח"ג סי' קלה) העלה להקל בזה. וכן העלו עוד מגדולי הפוסקים, שהואיל והמשחה באה לנוי הקלף, הרי היא בטלה לקלף, ונחשבת כאילו היא חלק ממנו, ולכן אין בזה חשש פסול כלל.
אלא שלעומתם, כמה גאונים כתבו להחמיר בזה, ומהם בספר מלאכת שמים, שכתב שלא כל אדם יוכל להחליט מה נחשב לנוי במצוות, שיוכל לומר שכל שנעשה לנוי אינו חוצץ. וכן בשו"ת תורה לשמה כתב לפסול בזה משום חציצה, והביא ראיה לזה ממה ששנינו (בראש השנה כז:) שאם ציפה את השופר בזהב, נפסל השופר, אף על פי שבא הדבר לנוי. והאריכו בזה הרבה הפוסקים. ולמעשה, רבים נהגו להקל בזה, לכתוב ספרי תורה על גבי קלף משוח. ועל כן המיקל בזה בודאי שיש לו על מה שיסמוך, לברך על ספרי תורה שנכתבו על קלף שכזה, ובפרט שכן פשט המנהג.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, הביא ראיה להקל בזה, מדברי אחד מרבותינו בזמן הראשונים, רבינו אברהם מזונשהיים, תלמיד המהר"ם מרוטנבורג, בספר ברוך שאמר, שכתב בסדר הכנת הקלף, שיקח (המעבד את הקלף) סיד ויכתוש אותו הדק היטב וכו', ויגרור אותו על הקלף מעט מעט, ודק, ועל ידי כך יחזיק הדיו שלא יטשטשו האותיות. ומבואר מדבריו כי פעולה זו שהיא כעין משיחת הקלף אינה פוסלת את הכתיבה. ומוכח אם כן מדבריו שאין הלאק נחשב לחציצה בין הדיו לקלף.
אולם כתב מרן הרב שליט"א (בספר טבעת המלך דף ס ע"ב), כי נראה שכל מה שאין להחמיר בזה, זהו רק לענין ספר תורה, שאנו יכולים לצרף את שיטת הרמב"ם בשו"ת פאר הדור, שמתיר לברך על ספר תורה פסול, ואם כן גם אם נאמר שקלף משוח פוסל את הספר תורה, מכל מקום עדיין אפשר לברך על ספר תורה כזה לשיטת הרמב"ם. ואף על פי שרבים מן הפוסקים חולקים על דבריו בזה, (וכמו שאנו נוהגים שאם חלילה נמצא פסול בספר תורה מחליפים אותו), מכל מקום בודאי שניתן לצרף את סברתו להקל בנדון שלנו. אבל לגבי תפילין, נכון מאד לחוש לכתחילה לדברי האומרים האוסרים שלא לכתוב על גבי קלף משוח.
ולסיכום, המיקל לברך על ספר תורה שנכתב על גבי קלף משוח, בודאי שיש לו על מה שיסמוך, וכן המנהג, אולם לענין תפילין ומזוזות העיקר שנכון מאד להחמיר בזה. והמחמיר ישא ברכה מאת ה'.
