שאלה: מי שבאמצע הסעודה הוצרך לצאת להתפנות, האם כשחוזר לסעודתו צריך ליטול ידיו שוב בברכה או לא?
תשובה: מרן בשלחן ערוך (סימן קסד) פסק, לגבי אדם שנגע ב"מקומות המכוסים" (מקום שאינו נקי) בשעת הסעודה, שעליו ליטול שוב את ידיו, ולברך "על נטילת ידים".
דעת מרן השלחן ערוך
ומן הדברים אנו למדים, שבודאי גם מי שיצא להתפנות ולנקות את עצמו ממש בשעת הסעודה, עליו ליטול ידיו שנית, ואם ברצונו להמשיך באכילת פת, צריך גם לברך על נטילת ידים. שהואיל והלך לבית הכסא לעשות צרכיו, התחייב שנית בנטילת ידים, ולכן עליו ליטול ידיו בכלי שלוש פעמים, ולאחר מכן לברך על הנטילה. ולאחר ברכת "על נטילת ידים", יברך "אשר יצר".
למדנו אם כן, שלדעת מרן השלחן ערוך, אדם שנטל ידיו, והתחיל בסעודה, ויצא להתפנות, כאשר יחזור, יהיה דינו כדין כל אדם שניגש לסעודה, שעליו ליטול ידיים מחדש בברכה.
דעת מהרש"ל
אולם הגאון המהרש"ל (רבי שלמה לוריא), בספר "ים של שלמה", חלק על דברי מרן השלחן ערוך, וכתב שאף על פי שבודאי שאדם כזה צריך לרחוץ את ידיו כדי שיהיו נקיות, מכל מקום, אין כאן חיוב "נטילת ידים" ממש, עם כלי ושלוש פעמים, ולכן אין לברך על נטילה זו.
ואת דברי המהרש"ל הביאו להלכה רבים מרבותינו האחרונים. וכן מנהג בני אשכנז. אולם הספרדים, הולכים תמיד אחר הוראות מרן השלחן ערוך.
האם לברך על הנטילה?
והנה לפי הכלל הידוע "ספק ברכות להקל", נראה היה שאף למנהג הספרדים, שקבלנו עלינו את הוראות מרן הקדוש, מכל מקום הואיל ויש בזה ספק ברכה לבטלה, אין לברך על נטילת ידים במקרה זה. וכן נוהגים רבים מבני ספרד, שכשאדם יוצא לעשות צרכיו באמצע הסעודה, אף על פי שנוטל ידיו שלוש פעמים עם כלי, מכל מקום אינו מברך על נטילה זו, לחוש לדעת המהרש"ל, וזאת לפי הכלל "ספק ברכות להקל".
אולם באמת, לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, נראה שאין לחשוש בענין זה לספק ברכות, מפני שמרן זצ"ל כתב בכמה מקומות, שכל מה שאנו חוששים לספק ברכות נגד דעת מרן השלחן ערוך, זהו דוקא במקרה שיש מחלוקת בגוף הברכה. לדוגמא, יש פוסקים הסוברים שיש לברך, ויש סוברים שאין לברך, אז יש לחוש לדברי האומרים שאין לברך, ולא מברכים.
אולם כאשר יש מחלוקת במצוה מסויימת, והברכה רק נגררת אחר המצוה, וכמו לדוגמא במקרה שלפנינו, שהמחלוקת בין מרן ומהרש"ל, היא בגוף המצוה, שנחלקו האם חיוב נטילת ידיים במקרה כזה, הוא כחיוב נטילה לסעודה, עם כלי ושלוש פעמים, או שאין כאן אלא חיוב שטיפת ידים לנקיון בלבד, וענין הברכה אינו נכנס למחלוקת, אלא הוא מסתעף ממנה, הרי שבמקרה כזה אנו מכריעים את הדין לגמרי כדעת מרן השלחן ערוך, שיש כאן חיוב נטילת ידיים ממש, וממילא עלינו גם לברך על נטילת ידיים, ואין לחוש לספק ברכות בזה. וכן כתב בספר הלכה ברורה, שאין לחוש בזה לספק ברכות, ויש לברך על נטילת ידיים.
אך יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד.
ולסיכום: היוצא באמצע הסעודה לבית הכסא להתפנות, חייב ליטול את ידיו שנית בשעה שבא לאכול. ואם רוצה להמשיך גם באכילת פת לחם, רשאי לברך על נטילת ידים על נטילה זו. ומנהג האשכנזים שאין מברכים על נטילה זו.
