כתב בספר טורי זהב (סימן כא ס"ק ב) שטוב להזהר בעצי הסוכה שלא לעשות בהם שימוש של חול, שהרי העצים הללו היו שייכים לדבר מצוה, ואין זה כבוד למצוה שישתמשו בעצים הללו לדברים אחרים. וכן מבואר בדברי כמה אחרונים, שיש רושם של קדושה בעצי הסוכה, עד כדי כך שיש חסידים שנזהרים לרשום על עצי הסוכה כל אחד את מקומו, כדי שבשנה הבאה כל עץ יעמוד במקומו כמו שהיו נוהגים בעצי המשכן.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שמותר מן הדין להשליך את עצי הסוכה כשאין בהם צורך, והעצים הללו בודאי אינם צריכים גניזה כתשמישי קדושה, שהרי כן מבואר במסכת מגילה (כו:) שעצי הסוכה והלולב והשופר, אינם תשמישי קדושה, אלא תשמישי מצוה. ותשמישי מצוה אינם צריכים גניזה.
ומרן השלחן ערוך (סימן תרסד) כתב, שאין לפסוע על הלולב של סוכות. ומרן החיד"א בברכי יוסף כתב, שהוא הדין לערבה של יום הושענא רבה, שאין לנהוג בה מנהג בזיון. (וממרן זצ"ל שמענו שיש בערבה הזו סגולה לשמירה).
לכן למעשה, כאשר אין צורך בעצי הסוכה, או בסכך שלה, מותר להשליך אותם, אולם כתב מרן זצ"ל (חזו"ע עמוד צד) שטוב להניח אותם באיזה מקום, ולא להשליך אותם לאשפה ממש, שהוא דרך בזיון. וכן אין לפסוע על עצי הסוכה, כי אין לנהוג בהם מנהג בזיון. וכן הדין לגבי הלולב של סוכות, שאין לנהוג בו מנהג בזיון. ויש חסידים שנוהגים לשמור את הלולב ולשרוף אותו בשריפת החמץ, כדי שתתקיים בו מצוה נוספת.
