בגמרא במסכת ברכות (דף לב.) אמרו: "לעולם יסדר אדם שבחו של ה' ואחר כך יתפלל", כלומר, לפני שמתפללים לה' ומבקשים ממנו בקשות, ראוי לומר דברי שבח לה', כמו שמצאנו שנהג משה רבינו עליו השלום, שאמר בתחילה: "ה' אלקים, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה, אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ", ולאחר מכן ביקש: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן".
ומטעם זה, נהגו בכל ישראל, לומר פסוקים של זמירות ושבח לה' לפני שמתפללים, והם הנקראים "פסוקי דזמרה", ורבותינו הקדמונים תיקנו לברך לפני אמירת הפסוקים את ברכת "ברוך שאמר", ולאחר מכן תיקנו לברך את ברכת "ישתבח שמך". נמצא שהברכות הללו תוקנו על פסוקי דזמרה.
והנה פסוקי דזמרה, הם בכלל "מצות עשה שהזמן גרמא". כלומר, מצוה שהיא ב"קום עשה", וגם, היא תלויה בזמן שגורם לחיובה, "הזמן גרמא", כי פסוקי דזמרה אי אפשר לאמרם בכל שעה שירצה, אלא לפני זמן התפלה דוקא. וכפי שכבר למדנו, תפלת שחרית, זמנה מוגבל עד חצות היום לכל היותר. ואם כן גם פסוקי דזמרה, אין מקום לאומרם לאחר חצות היום. וכן מבואר בפירוש בתשובת רב נטרונאי גאון (הובאה בסדר רב עמרם דף ר), שאין מקום לאמירת פסוקי דזמרה לאחר תפלת שחרית. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן נב).
ובמשנה (בפרק ראשון של מסכת קידושין) מבואר, שכל מצות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבים בה, אבל הנשים פטורות ממנה. ואם כן, גם מצות פסוקי דזמרה, שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, הנשים פטורות ממנה. ורק נשים צדקניות שנוהגות חסידות, אומרות פסוקי דזמרה, אבל אין זה חיוב עליהן.
וידוע הדבר, כי לדעת מרן השלחן ערוך (בסימן תקפט), כל מצוה שנשים פטורות ממנה, אפילו אם ירצו לקיימה, אינן רשאיות לברך עליה, כי איך תוכלנה לומר "אשר קדשנו במצותיו וצונו", והוא לא צוה? (ועוד שהברכות תוקנו רק למי שמחוייב בדבר). לכן נשים אינם יכולות לברך את ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח" עם שם ה', אלא עליהן לומר "ברוך האל אב הרחמן" "ברוך מלך מהולל בתשבחות". וכן בברכת ישתבח עליהן לומר "ברוך מלך גדול ומהולל בתשבחות". אבל האשכנזים נוהגים שאף הנשים מברכות על המצוות שהן פטורות מהן, וזאת על פי דברי הרמ"א (בסימן יז ושם) שחולק על דברי מרן השלחן ערוך בענין זה. (יחוה דעת ח"ג סימן ג).
ולסיכום: נשים אינן מברכות עם שם ה' את ברכת "ברוך שאמר" ואת ברכת "ישתבח". אבל האשכנזים נוהגים שגם הנשים מברכות ברכות אלה.
