הסברנו לפני כמה שבועות, שלאחר שאדם אוכל דבר שברכתו "שהכל", אם אכל שיעור כזית (עשרים ושבעה גרם) בתוך שיעור אכילת פרס (כארבע וחצי דקות), עליו לברך "ברכה אחרונה", והיא ברכת "בורא נפשות" (המודפסת בסידורים).
כמו כן הסברנו שלענין ברכה אחרונה על משקה, צריך שישתה רביעית מהמשקה (שהוא שיעור שמונים ואחד גרם) בבת אחת. אבל אם שתה והפסיק בין לגימה ללגימה, אינו מברך ברכה אחרונה כלל.
וכעת נבוא לדון לגבי האוכל "גלידה" קפואה, האם עליו לברך לאחר מכן ברכה אחרונה. כלומר, האם הגלידה נידונה כמאכל, וממילא אם אכל ממנה שיעור כזית (בתוך כדי אכילת פרס), יברך לאחר מכן ברכת "בורא נפשות", או אולי נאמר שהגלידה היא "משקה", ומאחר וכך, אין אפשרות כלל לברך עליה ברכה אחרונה.
ובאמת שבדין זה ישנה מחלוקת בין האחרונים בדורות האחרונים. שיש אומרים שהגלידה נחשבת למאכל, ועל כל פנים הגלידה החלבית, ולכן יתכן שאדם יאכל גלידה ויברך לאחר מכן ברכה אחרונה "בורא נפשות". וכן מובא בשם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל (באור לציון ח"ב פרק יד). ולעומת זאת לדעת הרבה פוסקים, ובכללם הגאון רבי אהרן אפשטיין (בספר כפי אהרן סימן לא, וכן בספר הלכה למשה סימן רמב ועוד), הגלידה היא משקה של ממש לכל דבריו, ולכן מאחר ואין אפשרות "לשתות" רביעית של גלידה בבת אחת, ממילא לא שייך במציאות שאדם יברך עליה ברכת "בורא נפשות".
ולהלכה, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן יח, ובספר חזון עובדיה ברכות עמוד קמו), שאין לברך לאחר אכילת גלידה ברכה אחרונה כלל, כי לדעת הרבה פוסקים דינה כדין משקה ממש.
וכן מי ששותה באמצעות "קש" משקה "ברד" קפוא, (באנגלית: Snow cone), אינו מברך לאחר מכן ברכת "בורא נפשות", מאחר ומאכל זה נידון מבחינה הלכתית כמשקה, ואין אפשרות לברך לאחר אכילתו ברכה אחרונה כלל.
