נאמר בתורה, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ", ורבותינו בגמרא במסכת כתובות (דף קג.) דרשו: מפני מה לא אמרה התורה "כבד אביך ואמך", אלא שבאה התורה לרבות, כבד את אשת אביך ואת בעל אמך. ולמשל, מי שאביו נפטר ואמו נישאה לאדם אחר, הרי שהוא חייב בכבודו. וכן מי שאמו נפטרה ונשא אביו אשה אחרת, הרי הוא חייב לכבד את אשת אביו. וכן מי שהוריו התגרשו, ואביו נשא אשה אחרת, ואמו נישאה לאדם אחר, הרי שהוא חייב בכבוד כולם.
מקפידה שבנה לא יכבד את אשת אביו
וכעת נדון בשאלה המונחת לפנינו והיא מצוייה לצערינו. מי שהוריו התגרשו, ואביו נשא אשה אחרת. ואמו מקפידה עליו מאד, שלא יכבד את אשת אביו. לא ילך לבקר אותה, לא ידרוש בשלומה, ובודאי שלא ידאג לה לשום דבר. האם במקרה כזה יש להעדיף את כבוד האם, שהיא ילדה אותו, או את כבודה של אשת האב?
כבוד האם מול כבוד אשת האב
והנה לעצם הדבר עלינו לברר, כאשר עומדת האמא, ולעומתה עומדת אשת האב, ושתיהן מבקשות מהבן שיעשה עבורן איזה דבר. לדוגמא, שתיהן מבקשות ממנו באותה שעה, שיעזור להן לערוך קניות. האם במקרה כזה יש להעדיף את כבודה של האמא או של אשת האב? ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, דן בזה בתשובה (בשו"ת יביע אומר חלק אחד עשר יו"ד סימן כ), וכתב שפשוט בעיניו שכבודה של האמא קודם לכבודה של אשת האב. שהרי אדם חייב לכבד את אמו לעולם ועד, מה שאין כן אשת אביו, שהוא אינו חייב לכבדה אלא דוקא בחיים.
למדנו אם כן, שכבודה של האמא, קודם לכבודה של אשת האב.
כאשר האם אוסרת על הבן לכבד את אשת אביו
ובכל זאת, לגבי השאלה שאנו דנים בה, שהאמא מקפידה על בנה שלא יכבד את אשת אביו תמיד. הרי שבמקרה כזה, כתב מרן רבינו זצ"ל, שדומה הדבר למי שאמו אומרת לו לעבור על דברי תורה. ולדוגמא, מי שאמו אומרת לו לחלל שבת, הרי בודאי שאסור לו לשמוע לקול אמו. כמו שמבואר בגמרא בכמה מקומות (עיין בבא מציעא לב.). ומאחר והבן מחוייב לכבד את אשת אביו, והיא מצווה ממש המוטלת עליו, הרי שלמרות שאמו קודמת בחשיבותה והוא חייב לכבדה תמיד, בכל זאת, אין היא יכולה למנוע מבנה לקיים את אחת ממצוות התורה, שהיא לכבד גם את אשת האב.
ולכן לסיכום: באופן כללי, כבודה של האמא, בודאי קודם לכבודה של אשת האב. אבל כאשר האמא אוסרת על בנה לכבד את אשת אביו, אין הוא רשאי לשמוע בקולה, כי אין לשמוע לאמו כשהיא מצווה עליו לעבור על אחת ממצוות התורה. ובכל זאת, הוסיף על כך מרן זצ"ל, כי על הבן להתנהג בנחת, כדי שלא יצער את אמו, ועליו להתנהג בחכמה ולכבד את כולם, וישמחו בו אלוקים ואנשים.
