לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: האם מותר לטלטל (להזיז) בשבת ואזה (אגרטל) עם פרחים, או שיש בזה איסור "מוקצה"?
תשובה: כבר הזכרנו את דברי הפוסקים, שדנו לגבי הכנסת ענפי פרחים ובשמים לתוך מים בשבת. והבאנו את דברי מרן זצ"ל, שבענפים של בשמים וכדומה (שהם מוכנים בבית ותלושים), יש להקל בזה בפשיטות להניחם במים בשבת, (ורק בניצני פרחים שיפתחו מחמת המים יש מקום להחמיר).
ומדברי כל הפוסקים הללו מבואר, שבודאי שמותר לטלטל בשבת אגרטל עם פרחים וענפים שונים המיועדים ליופי ולריח טוב, ולכן אם צריכים לפנות מן השולחן את הפרחים הללו, כדי להחליף מפה וכדומה, מותר לקחתם ולהניחם במקום אחר, ולאחר מכן להשיבם אל השולחן.
אולם כאן המקום להזהיר, שאם מניחים את הפרחים על גבי השלחן שאוכלים עליו, נכון להזהר שאם ישנם חרקים קטנים שרוחשים על גבי הפרחים, הרי שהם יכולים בנקל ליפול על המאכלים המונחים מתחת לפרחים, ולכן במקרה כזה נכון להמנע מלהניח פרחים על גבי השלחן בשעת הסעודה.
שאלה: בהמשך להלכות הכריעות בתפילה, נשמח לדעת כיצד ומתי יש לכרוע באמירת קדיש?
תשובה: יש כמה מקומות בקדיש שנהגו לכרוע בהם. והכריעות הללו צריכות להיות כמו שאנו כורעים בשעת תפלת העמידה בתחילת ברכת "מגן אברהם" וכן בסופה, וכן באמירת "מודים" ועוד. ונחלקו רבותינו הראשונים באיזה מקומות בקדיש יש לכרוע. ומרן השלחן ערוך (בסימן נו) הביא להלכה את דברי הכל בו ורבי דוד אבודרהם, שכתבו שיש לכרוע בחמש מקומות בקדיש, ואלו הן:
כשאומר "יתגדל". כשאומר "יהא שמיה רבא". כשאומר "יתברך", כשאומר "בריך הוא". וכן כשאומר "ואמרו אמן" בסוף החצי הראשון של הקדיש (כלומר, לאחר שאומר "דאמירן בעלמא").
שאלה: האם ישנה בעיה ללכת לבד בחודש תמוז?
תשובה: יש להזהר שלא ללכת בימים הללו לבד, מתחילת השעה הרביעית של היום ועד סוף השעה התשיעית (כלומר, בערך מהשעה עשר בבוקר (בארץ ישראל) במשך קרוב לשבע שעות). מפני שיש סכנה בזמנים הללו, ששולט בהם "מזיק" ושמו "קטב מרירי". ומבואר בגמרא (פסחים קיא:) שענין זה נוהג מתחילת חודש תמוז. וכן פסק בביאור הלכה (סימן תקנא). אולם עיקר הזהירות בזה היא דוקא כשהולך לבדו במקום שלא נמצאים שם בני אדם, כמו ביערות ובדרכים, וכל שכן מי שמטייל לבדו בהרים ובשדות בחוץ לארץ. אבל ללכת לבד בתוך העיר, ובפרט על יד בתים שיש בהם מזוזה, לא נוהגים לחשוש לענין זה כלל. וכן פסק באשל אברהם (מבוטשאטש, ועוד אחרונים. וראה חזו"ע ארבע תעניות עמוד קכז).
