ישנם מקרים שאדם צריך להתפלל שתי תפילות סמוכות זו לזו.
לדוגמא, אשה שמתפללת בביתה תפלת שחרית, והיא מעוניינת להתפלל גם תפלת מוסף בראש חודש או בשבת, אך אין לה פנאי לומר מזמורים וכדומה, ורוצה רק להתפלל את תפילת העמידה של שחרית, ומיד אחריה להתפלל מוסף.
וכן אדם שטעה ושכח להתפלל, שעליו להתפלל לאחר מכן "תפילת התשלומין" כמו שביארנו בימים האחרונים, ולדוגמא, אם שכח להתפלל שחרית, ונזכר רק אחרי שעבר זמנה, הרי שעליו להשלים את תפילתו, באופן שמיד לאחר תפילת מנחה, יעמוד שוב ויתפלל תפילת העמידה לשם תשלומין לתפילת שחרית.
ובגמרא במסכת ברכות (ל:) למדנו, שאין להתפלל פעמיים תפילת העמידה ברציפות, אלא יש להמתין מעט בין תפילה לתפילה. והטעם לדין זה, מבואר בגמרא, כדי שתהיה דעתו של המתפלל מיושבת עליו, להתפלל בלשון תחנונים, שאם מתפלל ברציפות ממש פעמיים, נראה כאילו מתפלל רק כדי להפטר מן התפילה, ואינו נזהר להתפלל לפני ה' כראוי, בדעת נכונה ובלשון תחנונים.
ומרן השלחן ערוך (בסימן קה) פסק בזו הלשון:
"המתפלל שתי תפלות זו אחר זו, צריך להמתין בין זו לזו, כדי הילוך ארבע אמות, כדי שתהא דעתו מיושבת עליו להתפלל בלשון תחנה".
ושיעור ארבע אמות שהזכיר מרן בשלחן ערוך, הכוונה היא להמתין כשלוש שניות בין תפילה לתפילה.
ודין זה שייך הן בשני המקרים שהזכרנו, והן לגבי שליח ציבור שמסיים את תפילתו בלחש, ומיד הוא רוצה להתחיל בחזרת התפילה בקול רם, שעליו להמתין כמה שניות בין תפילה לתפילה, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו.
ולסיכום: המתפלל שתי תפילות זו אחר זו, צריך להמתין בין תפילה לתפילה כמה שניות, כדי שתהיה דעתו מיושבת עליו.
