ביארנו שנשים יכולות באופן כללי לקיים מצוות שהן פטורות מהן, כגון לספור ספירת העומר וכיוצא בזה.
אמנם יש להעיר שלענין ספירת העומר, על פי דברי המקובלים, טוב שהנשים לא תספורנה כלל ספירת העומר, אף בלי ברכה.
נחלקו הראשונים אם נשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, שדעת רבינו תם ועוד הרבה ראשונים, שהנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ודעת הרמב"ם ורש"י ועוד הרבה ראשונים, שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, שאיך יאמרו אשר קדשנו במצותיו "וצונו" והן פטורות.
ומרן השולחן ערוך פסק (בסימן י"ז ובסימן תקפ"ט) שאין הנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא משום דספק ברכות להקל (שבכל מקום שאין לנו הכרעה ברורה בדברי הראשונים בעניני ברכות, מחמת הספק פוסקים שלא לברך, כיון שבברכה לבטלה יש איסור דאוריתא), אבל הרמ"א בהגה (שם) כתב שמנהג האשכנזים שנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא.
אולם אנחנו שקבלנו עלינו הוראות מרן, ככל אשר יאמר, יש לנו למנוע מהנשים לברך על ספירת העומר ועל מצות לולב וכיוצא בזה, וכן פסק הבן איש חי (פרשת בראשית אות י') ועוד מגדולי רבותינו.
והנה ידוע מה שכתב מרן החיד"א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) שכל ספרדי שעושה כדברי הרמ"א נגד הוראת מרן צריך כפרה, וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חקקי לב (חלק א' דף נ"ג) ועוד, ולכן בודאי שאין לנו לזוז מדברי מרן ימין ושמאל, ואף על פי שיש קצת נשים אף מעדות הספרדים שנוהגות לברך על נטילת לולב וספירת העומר וכיוצא בזה (ואומרות שכך היה מנהג אמותיהן), אין להתחשב במנהגם כלל וראוי לבטלו.
אמנם רבינו יעקב ממרויש (אחד מרבותינו הראשונים בעלי התוספות) כתב בספרו שו"ת מן השמים בסימן א' (היה שואל מן השמים שאלות בהלכה וכדומה על ידי שאלת חלום והיו משיבין לו), וכתב ששאל על זה שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, והשיבו לו: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וברכו את השם", עד כאן. (זאת אומרת שענו לו שיכולות לברך) ומכל מקום אין אנו פוסקים כדבריו.
ומכיון שהכרעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א היא שלא כדברי שו"ת מן השמים, לכן נבאר בקצרה מהו המשקל ההלכתי של ספר שו"ת מן השמים.
בגמרא במסכת עירובין (דף מה.) מובא: "וישאל דוד בה' האלך והכתי בפלישתים האלה" וכו' (דוד שאל באורים ותומים את ה', אם ילך להלחם בפלישתים או לא), שואלת הגמרא במה הסתפק דוד, אם הסתפק אם מותר או אסור ללכת להלחם בפלישתים (משום שאותו יום היה שבת), הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים, אלא, הלך לשאול אם יצליח או לאו. וכתב רש"י, הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים, ודבר שהוא נושא הלכתי לא שואלים באורים ותומים, עד כאן.
ובגמרא במסכת תמורה (דף ט"ז.) מובא, שביום שנפטר משה רבינו נשתכחו כמה הלכות מישראל, ואמרו ישראל ליהושע, שאל! (דהיינו שישאל בנבואה וכדומה מאת ה' את ההלכות שנשתכחו) אמר להם: לא בשמים היא, דהיינו שמזמן שניתנה התורה לישראל, מסורות ההכרעות ההלכתיות ביד חכמי ישראל על פי כללי ההוראה הנמצאים בידינו, ואין לפסוק הלכה על פי דברי חלומות וכדומה, רק על פי דברי חכמי התורה האמיתיים, שיודעים את נתיבות הפסק ודבריהם נכונים להלכה למעשה.
ובהרבה מקומות בש"ס ובדברי הפוסקים מובאים עניני גילוים שונים מן השמים, והכלל הוא שאין לפסוק הלכה על פי ענינים מופתיים כגון שאלות חלום וכדומה, אלא שבמקומות שכבר נוהגים על פי דברי שו"ת מן השמים באיזה ענין, יוכלו לעשות סמך למנהגם על פי זה, אבל כאן, כבר הזכרנו שדעת מרן שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ואף שדעת שו"ת מן השמים שיכולות לברך, העיקר להלכה שאסור להן לברך.
