לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון
סחיטת מלפפון חמוץ – שבירת כוס בחתונה - דיבור באמירת "ויכולו" בליל שבת
שאלה: האם מותר בשבת, לסחוט מלפפון חמוץ (כבוש) שיש בו יותר מדאי מים?
תשובה: אף על פי שאחת המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת סוחט, מכל מקום כאשר סוחט ירקות כבושים מן המים שבלועים בתוכם, ואינו עושה כן כדי לשתות את המים הללו, אלא כדי לאכול את הירקות, וכמו מלפפון כבוש, שסוחט ממנו את המים שלו כדי שיהיה נעים לאכול ממנו, אין זה בגדר מלאכת סחיטה בכלל, והדבר מותר בלי שום פקפוק. וכן פסק מרן בשלחן ערוך סימן שכ סעיף ז. אבל אם עושה זאת כדי להשתמש במים שיוצאים מן הירק שרוצה לשתות אותם, אסור. (וראה חזון עובדיה שבת חלק רביעי עמוד קמז).
שאלה: בשעת החופה, האם יש לשבור דוקא כוס זכוכית, או אפשר כוס חרס שיש בה פחות סיכון?
תשובה: מרן הבית יוסף (סימן תקס) הביא בשם הכל בו, שנוהגים לשבור כוס אחרי שמברכים שבע ברכות בחופה, זכר לחורבן בית המקדש. "ומשום זה פשט המנהג לשבר כוס זכוכית אחר שבע ברכות". ולכאורה אין ענין דוקא בכוס זכוכית. ובאמת שבדברי הרמ"א בדרכי משה (או"ח סימן תקס) כתב שהיו לוקחים כוס של חרס. אולם רבינו המהרי"ט, שהיה גדול האחרונים, כתב בספרו צפנת פענח, שיש לקחת כוס זכוכית דוקא, כי בזה רומזים בתקוה שכשם שזכוכית שנשברה יש לה תקנה (שאפשר לחזור ולהתיך אותה ולעשות ממנה כוס חדשה), כך עתיד הקדוש ברוך הוא לשוש עלינו לטובה. ולכן למעשה, אין זה ענין של חובה, לקחת כוס זכוכית דוקא, אבל נכון יותר לקחת כוס זכוכית, כי יש בזה טעם מיוחד, וגם כן נהגו בכל המקומות. וכן כתב מרן זצ"ל בספרו טבעת המלך (עמוד רפב והלאה). רק שיש לעטוף אותה היטב כדי שהחתן לא יפצע, וגם יזהר לשבור אותה בעקב הנעל.
שאלה: מישהו העיר לי כשדיברתי באמירת ,"ויכולו" בליל שבת, ואמר שיש על זה עונש חמור, האם זה נכון?
תשובה: כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רסח), אין לדבר בשעה שאומרים "ויכולו" (בליל שבת), ולא בשעה שאומר השליח ציבור ברכה מעין שבע. (ברכת מעין שבע היא הברכה "מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו" וכו', שמברך השליח ציבור אחרי ערבית של ליל שבת). וכתב בספר חסידים, מעשה בחסיד אחד שראה חסיד אחר בחלום, וראה שפניו מוריקות. שאל אותו, מדוע פניך מוריקות? אמר לו: מפני שהייתי מדבר ב"ויכולו" ובברכת מעין שבע ובקדיש. והביא הגאון ה"כף החיים", שנשמה אחת סיפרה לרבינו יחיאל, חמיו של בעל ספר מצוות קטן, שהמלאכים זורקים אותה למעלה ומניחים אותה ליפול בעצמה, כעונש על מה שהיה מדבר בשעה שהשליח ציבור אומר ברכת מעין שבע. ואפילו שהיה מדבר רק אחרי שהיה מסיים בעצמו לומר ויכולו, בכל זאת נענש.
