בהלכה הקודמת כתבנו שאדם הבא לאכול דבר שטיבולו במשקה, כגון ירק רטוב, חייב ליטול את ידיו קודם אכילה זו וכדין נטלת ידיים לסעודה עם פת לחם, אולם אין לברך על נטילה זו.
נחלקו הפוסקים, אם אוכל דבר שטיבולו במשקה על ידי מזלג או כף, האם חייב ליטול את ידיו קודם אכילה זו, או שאין חיוב בנטילה זו אלא כשנוגע במאכל בידו.[שהרי טעם תקנה זו בעיקרו היה מפני שהנוגע בדבר מאכל רטוב מטמא את אותו מאכל, וכמו שנבאר, מה שאין כן אם אינו נוגע במאכל בידו.] שהגאון מהר"י קאשטרו [מרבני מצריים לפני כארבע מות שנה] כתב להקל בזה בפשיטות, וכן דעת הגאון מהר"א אזולאי [זקינו של מרן הרב חיד"א] ועוד פוסקים. אלא שהגאון רבי עקיבא איגר כתב להוכיח מדברי מרן השלחן ערוך [סימן קסג] להחמיר בזה אף כשאוכל על ידי כף. וזאת על פי מה שפסק מרן שם, אודות מי שבא לאכול מדבר שטיבולו במשקה, כגון ירק רטוב, ואינו יכול ליטול ידיו מפני שאין לו מים לנטילה, כתב מרן, שיכרוך את ידיו במפה [כלומר באזה בד או כפפות] ויאכל. ואילו לדעת מרן היה האוכל דבר שטיבולו במשקה על ידי כף פטור מנטילת ידיים, אם כן, לא היה לו למרן לכתוב שיכרוך ידיו במפה אלא שיאכל על ידי כף. [וכן פסק באמת הרמ"א בהגהתו לדברי מרן שם, שיכול לאכול על ידי כף.] אלא ודאי מוכח לדעת מרן שיש לצריך נטילת ידיים אף כשבא לאכול על ידי כף.
אולם בספר הלכה ברורה, כתב הרה"ג דוד יוסף שליט"א, שאף שראוי להחמיר ליטול ידיו גם כשאוכל דבר שטיבולו במשקה על ידי כף, מכל מקום זהו דוקא בדבר שדרך העולם [כלומר רגילות בני אדם] לאכלו או על ידי כף או בידיהם, כגון פירות חתוכים [חתיכות גדולות] רטובים ממים, שאף על פי שאינו נוגע בהם בידיו מכל מקום חששו שמא יגע בהם בידיו ויטמאם [בזמן שבית המקדש היה קיים כאמור], אבל דבר שאין הדרך כלל לגעת בו בידיים, כגון סלט ירקות וכדומה, אין צריך ליטול ידיים קודם אכילתם וכנהוג.
לסיכום הבא לאכול על ידי כף או מזלג דבר מאכל שיש עליו רטיבות ממים וכדומה, ראוי שיחמיר ליטול את ידיו, אולם אם אין הדרך לגעת באותו מאכל בידיים, כגון סלט ירקות [דק] אין צריך ליטול ידיו כלל. לפיכך האוכלים דגנים כגון קורנפלקס עם חלב, אינם צריכים ליטול ידיהם קודם אכילה זו, שהרי אין רגילות כלל לגעת בדגנים כשהם רטובים מהחלב.
