היום הוא יום פטירתו של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. והנה יום תשלום השנה מזמן פטירת מרן, חל ביום ג' תשרי שעבר עלינו, מאחר ומרן זצ"ל נפטר בשנה מעוברת, ועתה חלפו להם שלושה עשר חודשים מיום פטירתו. ובאמת שדנו הפוסקים באופן כזה, איזה יום הוא עיקר, האם יום השנים עשר חודשים, או יום השלושה עשר חודשים. אולם לגבי מרן רבינו זצ"ל, שעיקר הטעם שאנו מציינים את יום פטירתו הוא מרוב גדולתו וצדקתו, נראה שעלינו לציין יותר את יום זה, יום ג' מרחשון, כיום פטירתו, כי ביום זה נמשכת השפעה מנשמתו, והוא הולך מחיל אל חיל בעולמות העליונים, כמו שכתבנו המקובלים. ואנו שמצפים ללכת בדרכיו וללקוט מאורו הגדול, לנו יאה לדבר בשבחו של צדיק ביום זה, ללכת באורחות צדיקים.
רבינו הקדוש היה בבחינת "עיר וקדיש מן שמיא נחית" (מלאך וקדוש שנשלח מן השמים), כמלאך ה' נשלח לדורינו, להקים תורה מעפרה. כבר מילדותו התנוצצו בו זיקים של אחריות ציבורית מתוך קדושה וטהרה. באחת מדרשותיו שדרש בהיותו רק כבן שש עשרה שנה, אנו מוצאים את דברים נפלאים שנשא ברוח זו:
"ובכן רבותי! חובה קדושה מוטלת עלינו, כל אחד ואחד מאתנו גדול וקטן, לזכות את הרבים. ואם נראה ילדים שנוכל להשפיע עליהם להכנס לחברתינו, כל אחד ואחד ישתדל כפי יכלתו שלא על מנת לקבל פרס. ודי לחכימא".
אלו דברי איש האלקים, שמקטנותו הרגיש חובה מיוחדת להשפיע על כלל ישראל לעלות מעלה מעלה לגאון ולתפארת. (דברים אלה ואחרים, הובאו בהרחבה בספרינו "אביר הרועים" חלק שני, שיצא לאור לאחרונה).
ובענין זה, סיפר הרב הגדול רבי נתן סאלם זצ"ל, שהוא היה מלמד את מרן זצ"ל בתלמוד תורה בני ציון, וכאשר היה הרב מרן זצ"ל ילד כבן שש שנים, היתה העניות מצויה, וסדר ברכת המזון ("ברכון") לא היה ביד כל אחד ואחד. לכן היה מרן זצ"ל אוסף בעצמו פיסות נייר מן הבא בידו, ורושם עליהם נוסח ברכת המזון בכתב יפה ומהודר לחלקו בין חבריו, וכך היה מעוררם שיברכו ברכת המזון מתוך הנוסח שכתב להם.
בואו וראו איך שמסר מרן זצ"ל את נפשו עבור כלל ישראל, בזמן שכמעט הגיע לשערי מות, ובכל זאת היו מחשבותיו נתונות לצאן מרעיתו.
מידי שנה בשנה בימי הרחמים והסליחות, היה מרן זצ"ל יוצא לכל רחבי הארץ, לשאת משאיו בעצרות התשובה אשר קיים בכל עיר ועיר. ועל כן שכרו עבורו מסוק (הליקופטר) שיקחנו בקלות ממקום למקום.
בשנת התשס"ה, נסע מרן זצ"ל במסוק לערי הצפון, עכו ונהריה, ונמשכה הטיסה קרוב לשעה. כאשר הגיע המסוק לשדה הנחיתה בעיר נהריה, המתינו לו כמה עשרות בני אדם נכבדים עומדים על פני השדה, אשר מראש הודיעום כי יוכלו לקבל את ברכתו במקום ההוא. ובתוכם בני משפחתו של רב אחד מרבני העיר. ועוד.
לאחר שסיים מרן זצ"ל לברך את כולם בנחת וסבלנות, ורחקו כל איש מעליו, פנה לנאמן ביתו ויד ימינו, הרב רבי צבי חקק שליט"א, וביקשו שיזמין עבורו אמבולנס מאחר והוא אינו חש בטוב. כששמע כן רבי צבי, חרד חרדה גדולה, מפני מצבו של מרן. לכן מיהר מאד להזמין עבורו אמבולנס, ופינוהו לבית החולים בנהריה. כאשר הגיעו לבית החולים, התברר כי אחד העורקים בלבו של מרן זצ"ל נאטם, ועליו לעבור "צינתור". אחר זמן מה, החל מרן זצ"ל להתחזק מעט, שאל אותו רבי צבי, מאמתי החל כבוד הרב לחוש כאבים? השיבו הרב, בערך כעשר דקות אחר ההמראה. שאל רבי צבי, אם כן מדוע לא הוציא כבוד הרב הגה מפיו, הן יכולנו לשוב על עקבותינו או לנחות בבית חולים קרוב. השיב לו מרן זצ"ל, ראה, אלפי אנשים עמדו במשך שעות בשביל לראות אותי ולשמוע דברי תורה, איך אוכל לאכזב אותם? לכן למרות הכאב רציתי ללכת ולשמח אותם ולא להשיב פניהם ריקם.
כזה היה רבינו הקדוש, יחיד ומיוחד, שכל ימיו היה מסור לכלל ישראל, מקטנותו ועד זקנתו, ובעוונות הרבים אבדנו כלי חמדה, ונותרנו כצאן ללא רועה.
אי אפשר להקיף את דמותו של מרן רבינו זצ"ל אפילו בספרים שלמים, ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן להקיף את דמותו במאמר אחד. אך זאת היתה תמצית חייו, להמשיך בשקידה על דלתות התורה והיראה כל הימים, להרבות תורה וטהרה בישראל, להקים עולה של תורה, להחזיר עטרה ליושנה, להחזיר נשמה לישראל.
וכל פעולותיו של מרן זצ"ל, הנה הנם עמנו היום, מוסדות התורה, התנועות הקדושות, ספריו המלאים זיו ומפיקים נוגה, אשר הם לנו כאור יומם, כל אלה ועוד רבות ונצורות, נותרו עמנו לנצח.
ונוכל להחיות נפש האיש הקדוש הזה שנסתלק מעמנו, על ידי העסק בתורתו הקדושה, על ידי הגדלת החשק בעסק התורה, על ידי רבוי לומדי התורה, על ידי דקדוק ההלכה ושמירת הדת, ובחינוך בנינו ובנותינו לאורו הגדול, ועל ידי כן, זכרו של מרן זצ"ל לא יסוף מזרענו, וזכותו תעמוד לנו. וכמו שהזכרנו כבר את דברי רבינו הבן איש חי, שכל גדול שהיה רועה לבני דורו, הרי חלק נשמתו נותר שייך אליהם כל זמן שאחרון בני אותו הדור חי וקיים. וכבר דרשו רבותינו במסכת סנהדרין (צב.), "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם", אמר רבי אלעזר, כל פרנס שמנהיג את הציבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא.
וכן נמצא בספרי החסידים, ש"קדושה ראשונה לא בטלה", כלומר, הכח שהיה ביד הצדיק לפעול למען בני דורו, כי הוא היה רועם ומנהיגם, הרי אותו כח לא בטל ממנו אף אחר פטירתו, ועל כן מעלה מיוחדת יש בתפלה על קברו של צדיק שהיה שייך לדורינו. וזכות תורתו הקדושה של רבינו זצ"ל תעמוד לנו ולזרענו עד עולם, ונזכה לראות בביאת משיח צדקינו, בתחית המתים, ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
שוב אנו מעוררים, למי שיוכל, לזכות את הרבים, ולהפנות מנויים נוספים ללימוד ההלכה היומית מידי יום ביומו, ובעזרת ה' ישוטטו רבים ותרבה הדעת, וזכות מרן רבינו זצ"ל תעמוד לכם בעולם העליון, ותזכו לכל מילי דמיטב.
