חג הפסח נקרא בתורתינו הקדושה, "חג המצות", ונקרא גם "חג הפסח". והסבר הדבר, שיש לו לחג שני שמות. הסביר מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ), בהקדם משל: מלך אחד יצא עם שריו לצוד צייד בשדה. והנה לפתע, רואה הוא נער אחד, רועה צאן, מחלל בחליל בטוב טעם ובחכמה נפלאה.
ניגש אליו המלך והחל לשוחח עמו, וימצאהו מלא בחכמה ותבונה ובשכל חריף, ויקחהו אליו הביתה, ויהי מאוכלי שולחנו, ובזמן קצר עלה ונתעלה עד שנעשה לשר האוצר מטעם המלך. והשר היה אהוב על אזרחי המדינה, כי בטבעו היה טוב ומטיב לכל, והיה נותן הקלות במיסים וארנוניות, אך יתר השרים קנאו בו, והיו מוציאים דיבתו רעה באזני המלך, עד שהעלילו עליו שגנב מאוצר המלך.
נאלץ המלך להתייחס לדרישת השרים, והזמין את שר האוצר לתת דין וחשבון על מעשיו ומצב קנינו ורכושו. השר הגיע לישיבת הממשלה, והסביר בטוב טעם, והוכיח בצורה נאותה את צדקת דרכיו. אולם שר המשפטים שהיה אויבו האישי של שר האוצר, פנה למלך בקריאה, ללכת עם כל השרים, ולערוך חיפוש מפתיע בביתו של שר האוצר. המלך נאות לכך, וילכו כולם יחד עם שר האוצר, ומיד הראה להם את כל ביתו, דירה מרוהטת בריהוט צנוע, ואין שם כל אוצרות כסף וזהב כאשר העלילו עליו אויביו.
והנה, ובדרך הילוכם מחדר לחדר, הביטו השרים על חדר אחד שהיה סגור ומסוגר, וישאלו את פי השר, ויתחנן בפני המלך לבל יפתחו את החדר, משום שנמצאים בו דברים אישיים של השר והוא נבוך להראותם לאחרים. אך המלך החל לחשוד בשר, וציוה לפתוח את החדר, אז נאלץ השר לפתחו, והמלך והשרים ראו שאין שם, רק מקלו ותרמילו, והחליל והעוגב שהיו לו בעת היותו רועה צאן.
ויתמהו האנשים איש אל רעהו. וישאל המלך את השר לפשרן של דברים, ויענה השר, אדוני המלך! מיום אשר בחרת בי ולקחת אותי ממכלאות צאן אל ארמון המלך, לא גבה ליבי ולא רמו עיני, ומידי יום ביומו הייתי נכנס אל חדרי זה, לזכור תמיד מעמדי הקודם, לבל אתנשא ואתגאה, והייתי יושב שעה קלה בכל יום ומחלל בחליל, לבל אשכח כי רועה צאן הייתי, ובחמלת ה' עלי נשאתי חן בעינך המלך, עד אשר הגעתי הלום, ויהי כראות המלך כל זאת, וכשמעו צדקת השר, חיבקו ונשקו, ואף השרים ניגשו אליו ולחצו את ידו ובקשו סליחתו, ויהללוהו ויכבדוהו.
ועל פי זה פירשו מה שאמרו במדרש, דוד המלך יצא לו מוניטין בעולם, מקלו ותרמילו מכאן, ומגדל דוד מכאן. מרדכי יצא לו מוניטין בעולם, עטרת זהב מכאן, שק ואפר מכאן. והכוונה להראות צדקתם של דוד ומרדכי, שגם בשעה שהשם יתברך עזר להם והרים את כסאם ברוב גדולה וכבוד ויקר, זכרו תמיד את מעמדם הקודם והתנהגו בענווה והכנעה.
וזהו עניין קריאת "חג הפסח", שמסמל את הנס הגדול, אשר פסח ה' על בתי אבותינו במצרים, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל, וגאלנו מעבדות לחירות. אולם בכדי שלא תזוח דעתנו עלינו, שנבוא ונתנהג בגאווה ובוז, אנו קוראים את חג חירותנו בשם "חג המצות", שמסמלים בזה את ימי ענינו ומרודינו, באוכלנו לחם עוני בעת שנשתעבדנו למצרים בפרך, ונזכור תמיד מעמדנו הקודם ונתנהג בענווה והכנעה.
ומעשה היה לפני מספר שנים (בשנת התשס"ט), בערב חג הפסח, הגיע לביתו של מרן זצ"ל, הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל (אב בית דין ורב בעיר חיפה, שהיה מגדולי הדור, ומרן זצ"ל אמר לנו עליו שהוא תלמיד חכם ואיש צדיק וישר, ופעל הרבה למנותו רב ראשי בעיר חיפה), והגאון רבי יעקב, שאל את מרן זצ"ל את השאלה ששאלנו כאן, באופן שונה.
וכך שאל הגאון רבי יעקב רוזנטל, מדוע בתורה נקרא חג הפסח בדרך כלל "חג המצות", ואילו אנו רגילים תמיד לקרותו "חג הפסח"?
השיב לו מרן זצ"ל, שהקדוש ברוך הוא משבח את עם ישראל שאכלו לחם עוני, ולכן קורא לחג "חג המצות". ואילו אנו, משבחים את הקדוש ברוך הוא שפסח על בתי עם ישראל, ולכן אנו מכנים את החג "חג הפסח".
הגר"י רוזנטל נהנה למשמע הדברים, ושאל את מרן זצ"ל, האם אפשר לבקש מכבוד מרן בקשה? השיב לו מרן, בבקשה, בקש מה שתרצה. אמר לו רבי יעקב, אפשר לתת לכבוד הרב נשיקה? מרן זצ"ל הסכים לדברי הרב שעמד ונשקו בכל לבו. זכר צדיקים לברכה.
לשמיעת שיעוריו של מרן זצ"ל (מלפני שנים רבות) בנושא חג הפסח:
לשיעור בעניני כל המרבה ביציאת מצרים הרי זה משובח לחץ כאן
לשיעור בעניני פסח הלל ליל הסדר ואגדות - חלק א לחץ כאן
לשיעור בעניני פסח הלל ליל הסדר ואגדות - חלק ב לחץ כאן
לשיעור בדיני ערב פסח וליל הסדר חלק א לחץ כאן
לשיעור בדיני ערב פסח וליל הסדר חלק ב לחץ כאן
לשיעור בדיני אכילת מצה לחץ כאן
לשיעור בדיני איסור מלאכה בערב פסח לחץ כאן
לשיעור בדיני תערובות חמץ לחץ כאן
לשיעור בעניני הלכות פסח חודש ניסן וצדקה לחץ כאן
לשיעור בעניני פסח חומרות ומנהגים בצרכי מזון לחץ כאן
לשיעור בעניני דיני הכשרת כלים לפסח לחץ כאן
לשיעור בעניני דיני הגעלת כלים וטבילת כלים לחץ כאן
לשיעור בעניני איסור אכילת חמץ ודין הכשרת כלי זכוכית לחץ כאן
