בהלכות הקודמות ביארנו, שלפני שנהנים מריח טוב שיש לאיזה דבר, יש לברך עליו את הברכה הראויה לו. וברכות אלה נקראות "ברכות הריח".
וישנם ארבע ברכות ריח. ברכת "בורא עצי בשמים", ברכת "בורא עשבי בשמים", ברכת "בורא מיני בשמים", וברכת "הנותן ריח טוב בפירות".
וכעת נבאר את פרטי הדינים, איזו ברכה מתאימה לכל דבר ודבר.
בורא מיני בשמים – בושם "מוסק" טבעי
כתב מרן השלחן ערוך (סימן רטז סעיף ב): "אם זה שיוצא ממנו הריח, הוא עץ, או מין עץ, מברך עליו "בורא עצי בשמים". ואם הוא עשב, מברך עליו "בורא עשבי בשמים". ואם אינו, לא מין עץ ולא מין עשב, כמו "המושׂק", מברך בורא מיני בשמים. ואם היה פרי הראוי לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות.
ומה שכתב מרן השלחן ערוך, שעל ה"מושׂק" יש לברך "בורא מיני בשמים", פירוש הדברים, המוסק, הוא מין בושם, שמיוצר עד היום הזה, והוא מעורב בהרבה מיני בשמים יוקריים. והוא אינו עשוי מדבר הגדל בארץ, כמו פירות או מיני עשבים, אלא הוא מיוצר מן החי, (מן הדם או מזיעת בעלי חיים). ויש אומרים שבושם זה, הוא "המור", המוזכר בתורה, שהוא אחד מסממני הקטורת. ועליו יש לברך ברכת "בורא מיני בשמים". (וראה בספר חזון עובדיה הלכות ברכות עמוד שי).
בורא עצי בשמים
הצפורן, הנקראת בערבית "קרונפול", (ומרן השלחן ערוך בסימן רטז סעיף ב קורא אותה "קלאוו", וכן באנגלית היא נקראת "clove"), היא מין עץ. ולכן יש לברך עליה ברכת "בורא עצי בשמים". וכן מקלות קינמון, שהם מין עץ, יש לברך עליהם ברכת בורא עצי בשמים.
וכל זה כשהם שלמים, כלומר, מקלות הקינמון שלימות, וכן מקלות הצפורן שלמים. אבל אם הם טחונים, ואינם עשויים בעיקרם, אלא לשם מאכל כתבלין, אזי יש לברך עליהם "בורא מיני בשמים". (הלכה ברורה, סעיף קטן יז).
עשב הריחאן התימני שמצוי אצלינו (ויש שקוראים אותו בזילקום), ברכתו "בורא עצי בשמים". (חזון עובדיה עמוד שכא). והריחן העיראקי ברכתו בורא עשבי בשמים. ואם יש ספק לגבי הריחן אם הוא עיראקי או תימני, יש לברך עליו בורא מיני בשמים. וכן נהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל.
וכן פרחי שושנים וורדים, ופרחי יסמין (סאמבק וכדומה), ורוזמרין. כולם, ברכתם בורא עצי בשמים. כי מין עץ הם. (וראה בהלכה ברורה ס"ק לא).
ובהלכה הבאה נבאר על מה יש לברך "בורא עשבי בשמים", ו"הנותן ריח טוב בפירות".
