שתי שאלות: האם יש חשש משום "צידה" בשבת, כאשר תופסים ילד קטן בשבת שלא יברח, או כאשר תופסים אדם ומכניסים אותו לבית הסוהר בשבת? והאם מותר לצוד בשבת נחש ארסי כדי שלא יפגע בבני אדם?
תשובה: בהלכות הקודמות נתבארנו יסודות הלכות "צידה" בשבת. ובכללן, האיסור לתפוס בעל חיים בשבת, ולסוגרו בתוך כלוב וכיוצא בזה.
והנה לענין השאלה אם מותר לצוד אדם בשבת:
הנה בספר "קובץ" על הרמב"ם (פ"י הכ"ב) כתב, שמי שראה תינוק נופל בנהר בשבת, והשליך מצודה (רשת) להצילו, הרי זה עובר משום צידה בשבת (אולם מותר לעשות כן משום פקוח נפש. ועיין שם). וכן כתב בשו"ת אבני נזר (סימן קפט), שנראה ששייך איסור צידה בתינוק.
אולם בספר חמדת ישראל (דף סא) העיר על דבריהם, שהרי כדי שיהיה איסור צידה בשבת "מן התורה", צריך שיהיה הבעל חיים הנצוד, ממין, כלומר מ"סוג", שרגילים לצוד אותו, כמו דגים ועופות. אבל בני אדם, אין דרך לצוד כלל.
ולמעשה כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק כז), שלא שייך איסור צידה במקרים כאלה. ואם תינוק טבע בנהר, אין חשש צידה בהצלתו. והוסיף עוד, שלדעתו יש מקום לומר שאפילו שאר בעלי חיים שטבעו בנהר, אין איסור להצילם בשבת, שהרי תיכף הם עומדים לטבוע, ואין כאן "צידה", והרי זה כמו מי שצד בשבת דג מת מן הים, שבודאי אין בדבר איסור צידה.
וכן הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' מא), שמותר לתפוס ילד קטן שבורח מהוריו, שהרי דרכו של הילד לחזור להוריו, והרי זה דומה לדין תרנגולות ואווזים שהזכרנו כבר, שכיון שהן רגילות לחזור לכלובן, אין בהן איסור צידה.
ומרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה (ח"ה עמ' קז) הביא דבריהם להלכה. והוסיף שבשו"ת שבות יעקב, מובא מעשה באחד שרצה לעגן את אשתו, ולברוח מעירו בשבת, כדי שלא יחייבוהו לתת לה גט, והורה הגאון בעל ה"שבות יעקב" לתפוס אותו, ולחבוש אותו בבית האסורים בשבת. ולא חשש בזה לאיסור צידה, כי הרבה חששו חכמים לתקנת עגונות. עיין שם.
ולגבי השאלה השנייה. נחשים ארסיים, וכן כלב שחולה בכלבת, או שיש חשש שהוא חולה בכלבת, יש לתפוס אותם או להרוג אותם אפילו בשבת, ואפילו שאינם רודפים אחרי אדם להזיקו, מותר להרגם. שכל ספק נפשות דוחה את השבת. וכן אם אין יש צורך לטלפן בשבת לשירות הוטרינרי וכדומה, שיבאו להורגו, מותר לעשות כן בשבת.
ואם הדבר ברור שהנחש אינו ארסי, ואין בנשיכתו חשש סכנה, אז הדין הוא, שאם הוא רודף אחרי אדם, מותר להרגו, כדי שלא יזיק, (כיון שאינו צריך את גוף הנחש, ולכן אין בהריגתו איסור מן התורה, רק מתקנת חז"ל, ובמקום היזק כזה, לא גזרו חכמים איסור על הריגתו). ואם אינו רודף אחרי אדם, מותר להרוג אותו באופן שיהיה קצת שינוי בהריגתו, כגון תוך כדי הליכה וכדומה. וכן מותר להניח עליו כלי, כדי שלא יוכל לברוח עד מוצאי שבת. (שם עמוד קכב).
