כשם שאדם חייב לכבד את אביו ואת אמו ולירא מהם, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו ואמו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. וכך שנינו במשנה (בבא מציעא דף לג.) לעניין מצות השבת אבידה, שאם מצא אדם שתי אבידות, האחת של אביו והשנייה של רבו, והוא אינו יכול לטפל בשתי האבידות, אבידת רבו קודמת, לפי שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. ואם היה אביו תלמיד חכם, אבידת אביו קודמת. ועוד אמרו שם במשנה לעניין מצות פדיון שבויים, שאם היו אביו ורבו שניהם שבויים, חייב לפדות ראשית כל את רבו ורק אחר כך את אביו, ואם היה אביו תלמיד חכם, אביו קודם.
כתב הרמב"ם, אין לך כבוד גדול מכבוד הרב ומורא גדול ממוראו, אמרו חכמים (במסכת אבות) יהי מורא רבך כמורא שמיים, לפיכך אמרו, כל החולק על רבו כחולק על השכינה, וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה, וכל המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה, וכל המהרהר אחר רבו כמהרהר אחר השכינה.
אולם לא כל רב נחשב "רבו" , ויש בזה חילוקי דינים ולעניין הלכה יש בזמנינו שלושה סוגים של תלמידי חכמים שצריך לכבדם, ויש חילוקים ביניהם כפי שבעזרת ה' נבאר.
הסוג הראשון, שלגביו נוהגים את כל דיני הכבוד והמורא, הוא רבו המובהק, דהיינו תלמיד חכם שממנו נלמדה רוב תורת התלמיד, אותו התלמיד חייב בכבודו כדין תלמיד מובהק לרבו המובהק. וכמובן שבזמנינו מכיוון שלא לומדים אצל תלמיד חכם אחד במשך הרבה שנים, וגם כיוון שמצויים ספרים מודפסים שאנו למדים מהם הרבה, לא כל כך מצוי רב מובהק כזה שרוב חכמתו של התלמיד ממנו. אך להלן יבואר לגבי מי שייך דין זה גם בזמנינו.
הסוג השני הוא רבו שאינו רבו המובהק, אבל הוא תלמיד חכם שלימדו תורה, וחייב בכבודו כדין רבו שאינו מובהק. (וכן יש מציאות של תלמיד חבר, דהיינו שלמד תורה מרבו אבל נתגדל כבר בעצמו בתורה עד שנעשה קרוב להיות כרבו).
והסוג השלישי הוא תלמיד חכם שאינו רבו כלל, שחייבים בכבודו כדין כל חכם אבל לא כדין רבו.
רבו המובהק, אינו חייב להיות דווקא רבו שלימדו רוב חכמתו (שכפי שנתבאר מצב כזה אינו שכיח בזמנינו) אלא כל שהוא תלמיד חכם גדול הדור ומפורסם בדורו בגודל חכמתו, יש לו דין רב מובהק ממש, שיש בו דיני כבוד מיוחדים שאינם שייכים בתלמיד חכם רגיל, כגון שאסור לתלמיד להורות הוראה בפניו, דהיינו שאסור לתלמיד חכם רגיל להורות הוראה בהלכה במקום שנמצא בו אותו "רב מובהק". ומניין לנו שגדול הדור, דין רב מובהק יש לו? דין זה נלמד משמואל הנביא, שבעודו נער קטון הביאתו חנה אימו לבית המקדש, ובבית המקדש היה גדול הדור עלי הכהן, והנה הוצרכו לשחוט פר לצורך הקרבה על גבי המזבח, ואמר להם עלי הכהן לכהנים, שימצאו כהן שיודע לשחוט כדי שיבוא לשחוט את הפר. ושמואל ראה שהם מחפשים שוחט כהן ואינם מוצאים ומתעכבים. אמר להם, לשם מה אתם מחפשים דווקא כהן שישחט? הלא מן הדין יכול גם כל אדם מישראל לשחוט. הביאוהו לפני עלי, אמר לו לשמואל, מנין לך שאין חובה שדווקא כהן ישחט? אמר לו לעלי, שהרי לא נאמר "ושחט הכהן", ונאמר רק "והקריבו הכהנים", אמר לו עלי, דבר נכון אמרת, אבל הרי אתה מורא הוראה במקום רבך. וכתבו התוספות, שאף על פי שעדיין לא למד שמואל תורה מפי עלי הכהן, מכל מקום כיוון שגדול הדור היה יש לו דין רבו המובהק. (ואמנם התוספות הוסיפו עוד תנאי בזה, אבל הוא העיקר להלכה) וכן פסק מרן בשולחן ערוך, אם הוא מופלג בחכמה אפילו אינו רבו דינו כרבו המובהק, וביאר הרמ"א, מי שהוא גדול הדור ומפורסם בדורו בכך, נקרא מופלג בחכמה. ומובן אם כן שדין רבו המובהק שייך בזמנינו לגבי גדול כמו מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, המפורסם בדורו בגודל חכמתו, ונוהגים לגביו ככל דיני הכבוד השייכים לגבי רב מובהק, גם מי שלא למד ממנו באופן ישיר אפילו הלכה אחת.
