נאמר בתורה (שמות יב. טז.) כל מלאכה לא יעשה בהם (בימים טובים) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. וטעם הדבר שצוותה התורה על שבתון בימים טובים, בכדי שיזכרו ישראל הניסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ולאבותיהם, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו מותרים בעשיית מלאכה, היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם ישראל. ועל ידי השבתון יהיו פנויים להתקבץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, וילמדו לקח דעת ותבונה מפי גדולי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו, משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. וכן אמרו רבותינו: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה. ולכן נצטווינו על שבתון מוחלט, חוץ ממלאכות מסוימות המוגדרות "מלאכת אוכל נפש" ויש בעניין זה פרטי דינים רבים, וכן לא נעסוק אלא בעניין הנפוץ ביותר, מלאכת הבישול.
מאכל שאין שום הבדל בטעמו אם נתבשל ביום טוב עצמו או מערב יום טוב, כגון עוגה או קומפוט וכדומה, ראוי להחמיר שלא לבשלו (או לאפותו) ביום טוב, אלא מערב יום טוב, ואם לא עשאם מערב יום טוב, מותר לעשותו ביום טוב, אולם אם יש אפשרות לעשותם על ידי שינוי מדרך הבישול הרגילה, נכון לעשותם בשינוי.
אסור להוליד אש ביום טוב, דהיינו ליצור אש חדשה, ולכן אסור להדליק גפרור ביום טוב, וכן אסור לכבות אש ביום טוב. אבל מותר להדליק גפרור (לצורך בישול כמובן) משלהבת של נר וכדומה.
לדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, מותר להנמיך את עוצמת האש שבכיריים של גאז, כשעושה כן לצורך תיקון המאכל, כדי שלא יישרף ויתקלקל מחמת האש, אבל לכבות את האש אסור בכל אופן. ומכל מקום יכול לכבות את האש שבכיריים על ידי גרמא, דהיינו שלא על ידי פעולה ישירה, והוא באופן שימלא קומקום קטן של מים עד גדותיו, ויניחנו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על האש בדרך רתיחתם (ואז יפסיק את זרימת הגאז) ובמים הנותרים בקומקום ישתמש לצורך שתיית קפה או תה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש, שאם לא כן, אסור להרתיחם. (וטעם היתר זה בקצרה הוא, משום שאש איננה בוערת על ידי פתילה. אלא רק על גבי מתכת, כמו האש בכיריים של גאז, אין איסור לכבותה ביום טוב אלא מדרבנן, וכיבוי דרבנן מותר בדרך זו.)
