בשנה זו (התשס"ו) יחול חג השבועות ביום שישי, ואסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת אלא על ידי "עירוב תבשילין", דהיינו שיניח פת ותבשיל מערב יום טוב (דהיינו מיום חמישי) לשבת (דהיינו לצורך אכילתו בשבת) בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפיה ביום טוב לצורך השבת, אלא רק מסיים מלאכתו. (דהיינו, שמפני כבוד יום טוב, אסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת, אבל אם התחיל לבשל לשבת מערב יום טוב, ואינו אלא מסיים מלאכתו ביום טוב, אין בכך פגיעה בכבוד היום, ולכן מניחים תבשיל ופת מערב יום טוב לצורך השבת, כדי להראות שכבר התחיל בבישולים לצורך השבת, וביום טוב עצמו אינו אלא מסיים מלאכתו.) ואם לא עשה עירוב תבשילין, אינו יכול לבשל ביום טוב לצורך השבת.
הפת והתבשיל שצריך להשאיר, יש בהם כמה פרטי דינים, והנהוג הוא להניח פת, דהיינו לחם, (במשקל של כ-30 גרם) וביצה קשה. וכשלוקח הפת והתבשיל בערב יום טוב מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצות עירוב. (ויברך בשם ומלכות) ואחר כך יאמר: בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבישולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת (בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת). ואחר כך שומר את הפת והתבשיל , ואכלם (לכתחילה) בליל שבת.
ברוב המקומות נוהגים רבני העיר לעשות עירוב תבשילין, באופן מיוחד שמועיל לאותם ששכחו לעשות עירוב תבשילין, ולכן אם שכח לעשות עירוב תבשילין והרב הנמצא במקומו עשה עירוב באופן כזה, יכול לסמוך על עירובו של הרב, ומותר לבשל ביום טוב לצורך השבת, ומכל מקום לכתחילה חייב כל אדם לעשות עירוב תבשילין בביתו.
אף על פי שעשה עירוב תבשילין, לכתחילה יש לסיים את כל המלאכות שעושים לצורך השבת ביום טוב, בעוד היום גדול, ולא להמשיך במלאכות עד סמוך לכניסת השבת. ומכל מקום אם נתעכב מחמת איזו סיבה, רשאי להמשיך לבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה.
