שאלה: מדוע רבנים גדולים התבטאו לעתים בלשון קשה על רבנים אחרים שהתירו דברים שלדעתם הם אסורים? והרי תמיד היו מחלוקות בישראל?
תשובה: הן אמנם ככל שהלכו הדורות וירדו, נתרבו מחלוקות בישראל. וכמו שנאמר בספר עמוס (פרק ח), "ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו". ואמר רבי שמעון בר יוחאי במסכת שבת (דף קלח:), שהכוונה בזה היא שבני ישראל בגלות לא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד. שברוב עניני התורה מצויות המחלוקות.
ואמנם כל אדם ששם תמיד הגיונו בתורה, וזכה להגיע להוראה, רשאי לומר דבר הלכה כפי אשר נראה לפי דעתו, בבירור הדברים מתוך הש"ס והפוסקים. אולם אף הוא כפוף לדיני התורה, ועליו ללכת בדרך אשר קבלנו איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום, שאם לא כן, הרי יוכל להוציא דברי התורה בפירושים מעוקמים לפי עניות דעתו, ועלול הוא להכשיל את ישראל בדבריו.
וכל רב האומר פירוש שאינו נכון בתורה, הרי הוא בכלל "דבר ה' בזה", שאין לך עון גדול מזה שמעקם דברי התורה.
ובמשנה במסכת אבות (פרק ג) שנינו, רבי אלעזר המודעי אומר, המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין לו חלק לעולם הבא. ולמד כן מן הפסוקים (במסכת סנהדרין צט.).
ואיזהו המגלה פנים בתורה שלא כהלכה? בתלמוד ירושלמי (ריש מסכת פאה), פירשו, כגון מנשה בן חזקיהו, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי. וכן מי שאומר "מאי אהנו לן הני רבנן", כלומר, מה התועלת שיש לנו מבני הישיבות? "לדידהו קרו לדידהו תנו", לעצמם הם קוראים לעצמם הם שונים, ואין לנו תועלת במעשיהם. כל אלה בכלל המגלי פנים בתורה שלא כהלכה, שאין להם חלק לעולם הבא.
ורבינו הרשב"ץ (בספר מגן אבות) כתב, שכל מי שמפרש בתורה פירוש שאינו נכון, כגון שמפרש בתורה שיש חיוב מיתה על מי שנושא נכרית לאשה, אין לו חלק לעולם הבא. כלומר, אין הוא מיקל בהלכות יותר ממה שנאמר בתורה, אלא אדרבה, הוא מחמיר יותר מדין התורה, ובכל זאת הוא נקרא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, כי מעקם דברי התורה, ומגלה פנים ופירושים בתורה שלא כהלכה.
לכן, היה מרן זצ"ל (הכ"מ) זועק בלב נשבר, על מה שהחלו כמה אנשים שנקראים רבנים, לזלזל בחוקי התורה, והוציאו היתרים זרים לדברים שהם מפורשים לאיסור, ושכל גדולי הדורות אסרום. (ממש כמעשי ראשוני ה"רבנים" הרפורמים). וכן היה מר לו מאד, על איזה אנשים המזלזלים בכבוד התורה, שאומרים "מאי אהנו לן הני רבנן", והיה מצטער במשך שנים על כך שנתמנה בעיר אחת רב, שאמר שבני ישיבות הם "פרזיטים", כי בודאי שגם הוא בכלל אלה שאין להם חלק לעולם הבא.
ואף שנעים יותר להיות דובר טוב, ולא להשמיע תוכחות, בכל זאת האמת תורה דרכה, שעל גדולי הדור להנחות את עדתם על פי קו האמת והיושר.
צא ולמד ממה שאמרו בתלמוד ירושלמי (מסכת בכורים ספ"ג), רבי מנא (שם חכם), היה מזלזל בדיינים שאינם ראויים והתמנו בזכות "פרוטקציה". אמר רבי שיין, זה שהוא מתמנה בכסף, אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו (כלומר, בגדו המכובד), כמרדעת של החמור. ופסק כן הרמב"ם (בפ"ג מהל' סנהדרין).
ועל הציבור בכל מקום, להיות עירניים לדבר זה, ולא לקבל כל רב בעיניים עצומות, אלא עליהם להוועץ גם עם רבנים אחרים, ולראות אם אותו רב מקובל על גדולי הרבנים, וכתורה יעשו.
