שאלה מעניינת שנשאלנו מכהן: אני כהן, גר באחד מישובי הארץ. לאחרונה נולד לאחד ממכרי המגדל עזים, תייש שהוא בכור לאמו. ידידי נתן לי את התיש במתנה. מה עלי לעשות בו?
תשובה: בכור הנולד מבהמה טהורה, הרי הוא קדוש בקדושת בכורות. ועל פי ההלכה יש לתת אותו במתנה לכהן. ומצוה להקדיש את הבכור, שיאמר הבעלים שלו: "הרי זה קודש". ומצוה זו נוהגת אף בזמנינו שבית המקדש אינו קיים, והיא נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ.
ובעלי הבהמה אינם נותנים את הבכור לכהן מיד כשיולד, אלא ממתינים מעט, עד שיעבור עליו איזה זמן שיגדל מעט (כמפורש בשלחן ערוך יורה דעה סימן שו), ואז נותנו לכהן במתנה.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן לוקח עמו את הבכור לבית המקדש, והיו שוחטים אותו בעזרה של בית המקדש. אבל בזמנינו שאין בית המקדש קיים, אסור לשחוט את הבכור. ולכן הפתרון היחיד מבחינת ההלכה, הוא לתת לבכור לרעות (לאכול בשטח פתוח) בצורה חופשית, עד שיפול בו אחד מהמומים הפוסלים אותו לשחיטה בבית המקדש. כגון, שיתעוור באחת מעיניו, או שתפגע אחת מרגליו וכדומה. שאז מותר לשחטו ולאכלו. (ויש לקבוע כי המום הוא מום הפוסל מקדשים, על ידי שלשה אברכים תלמידי חכמים).
ומעשה שאירע בהגאון רבי ראובן כץ זצ"ל, רבה של פתח תקוה, שהיה כהן. וביום מן הימים, כאשר פתח את דלת ביתו, ראה והנה קשור לדלת הבית תיש אחד, ובאותיות על גבי טס של כסף היה חקוק: "מתנות כהונה, בכור, עבור כבוד הרב הראשי". ומכיון שהרב ז"ל לא מצא פתרון אחר לטיפול בבכור, נאלץ לשכור שטח מרעה בחצר ישיבת לומז'ה בפתח תקוה, ושם גדל התיש כמה שנים עד שמת.
וכמו כן לנדון השאלה. על הכהן שקיבל את הבכור, לתת לו לרעות בצורה חופשית עד שיפול בו מום. ומכיון שאפשרות זו רחוקה מבחינה מעשית, הרי שיש עוד פתרון, והוא שימכור את הבכור, או יתן אותו במתנה ליהודי אחר, שיגדל אותו עד שימות, או עד שיפול בו מום.
ואסור לגרום לבכור מום בכוונה. וכן אסור לגזוז את הצמר שעליו, ואסור לעבוד בו, ולהשתמש בו לחרישה וכדומה.
מכיון שעל פי ההלכה, בזמן הזה קשה מאד הטיפול בבכור בהמה, נהגו אותם המגדלים בהמות, לעשות שותפות עם גוי לפני שהבהמה המבכרת (זו שעומדת ללדת בכור) תלד. דהיינו שמקנים לגוי חלק בבהמה שעתידה ללדת. שכן על פי דין התורה, אין הבכור קדוש בקדושת בכור, אלא אם כולו שייך לישראל, אבל אם יש חלק בו השייך לגוי, אינו מתקדש בקדשות בכור, ודינו כדין כל בהמה. ומכיון שאמו של הבכור שייכת בשותפות לגוי, ממילא אף הבכור שייך גם לגוי, ואינו קדוש בקדושת בכורות. ומצוה לשתף גוי עם ישראל באמו של הבכור שעתיד להולד, כדי לפטור אותו מקדושת בכור, בכדי שלא יבאו לידי מכשול בשימוש בבכור בדבר האסור. (יורה דעה סימן שכ ס"ו). ויש כמה פרטי דינים בזה שלא נוכל לבארם כעת.
ולסיכום: בכור בהמה טהורה, הרי הוא קדוש בקדושת בכור, ויש לתת אותו במתנה לכהן. והכהן יוכל למכרו אחר כך לישראל. אבל אסור לגזוז את הצמר שעליו, או לעבוד בו, או לעשות ממנו מסחר. ואסור לשוחטו, אלא אם נפל בו מום, כגון שנתעוור בעין אחת, שאז על פי היתר משלשה תלמידי חכמים, יהיה מותר לשוחטו ולאכלו בכל מקום.
ומאחר שיש חשש גדול שלא ינהגו בבכור הבהמה כפי שצריך על פי ההלכה. מצוה להקנות חלק מאמו של הבכור לגוי, לפני שתלד, שאז אין הבכור מתקדש כלל בקדושת בכורות.
