בהלכות הקודמות ביארנו את עיקר הדין של איסור "סתם יינם" של הגויים, שגזרו רבותינו על יינם של הגויים, או יין שנגע בו גוי, שהוא אסור לישראל בשתיה. ויש מקרים שהוא אסור גם בהנאה ולא רק בשתיה.
אדם שאינו שומר מצוות
ולגבי אדם שאינו שומר תורה ומצוות, ובכלל זה גם אינו שומר שבת, מבואר בדברי רבותינו, שאדם כזה נקרא "ישראל מומר". ודין ישראל מומר לגבי "יין נסך", שוה לדין הגוי שנגע ביין, שאוסר אותו לשתיה כמו שביארנו.
"מומר להכעיס" "מומר לתיאבון"
אמנם מבואר בפוסקים כי ישנם שני סוגים של "ישראל מומר". האחד, הוא יהודי שמזלזל באחת ממצוות התורה, והוא עושה כן "להכעיס", כלומר, כדי למרוד בה'. והסוג השני, הוא יהודי שמזלזל באחת ממצוות התורה, אך אינו עושה כן במרד ממש כדי להכעיס, אלא "לתיאבון" כלומר, כדי למלאות את תאוות לבו.
ואותם שאינם שומרים תורה ומצוות בזמנינו, רובם ככולם אינם נחשבים כמומרים "להכעיס", שהרי בזמן הזה רוב ככל מחללי השבת הם מאותם שטעו אחר הוריהם שחינכו אותם בחינוך קלוקל, והם אינם מודעים בכלל לחומרת מעשיהם, ולכן לא שייך להחשיב אותם כמומרים "להכעיס".
"מחלל שבת לתיאבון"
ובכל זאת, לגבי אדם שמחלל שבת, הדין הוא שיהודי שמחלל שבת שווה לדין גוי. ואף על פי שהוא אינו מחלל שבת אלא מפני החינוך שקיבל וכדומה, בכל זאת, מאחר ועוון חילול שבת הוא חמור יותר משאר העוונות, כי בכך שהאדם מחלל שבת, הוא מראה בעצמו שאינו מאמין במעשה בראשית, לכן הוא אוסר את היין שהוא נוגע בו. ואף על פי שהוא עומד בקדושתו, קדושת ישראל, שהרי ישראל שחטא עדיין ישראל הוא, מכל מקום לעת עתה, עד שיחזרו כל ישראל בתשובה בעזרת ה', דינו לענין יין נסך שווה לדין גוי.
חילול שבת בפרהסיא
וכמובן שחומרא גדולה זו, שייכת דוקא לגבי יהודי המחלל שבת במלאכות האסורות מן התורה. וכן מדובר דוקא באופן שחילל שבת ברבים, אבל אם חילל שבת בסתר, אין הוא נחשב כמומר לגבי הלכות יין נסך. ומכל מקום, אותם מחללי שבת שבזמנינו, רובם מחללים את השבת בנסיעה ברכב בכבישים, והרי הם בכלל "מחלל שבת בפרהסיא", והרי הם אוסרים את היין במגעם.
הדין למעשה
ומעתה לעיקר הדין, נראה שיהודי שהוא מחלל שבת, שמזג יין לכוס של יהודי אחר, אותו היין אסור בשתיה. כדין יין נסך, שאסור בשתיה אם מזגו אותו הגוי. ולכן אותם ההולכים לאכול ולשתות במסעדות, עליהם להזהר היטב שלא ימזוג להם יין מלצר יהודי שאינו שומר שבת, כי בזה נאסר יינם שבכוס בשתיה. אולם אם לא מזג המלצר מן היין, אלא רק פתח את הבקבוק, אין היין שבתוך הבקבוק נאסר בשתיה, וכן אם מזג מן היין, לא נאסר כל היין שבבקבוק בשתיה, אלא רק היין שמזג לתוך הכוס.
מחלל שבת ועושה קידוש
כתב הגאון רבי יעקב עטלינגר בשו"ת בנין ציון החדשות, שאף על פי שמעיקר הדין מומר לחלל שבת אוסר את היין במגעו. מכל מקום נראה, שאלה מישראל שבזמנינו, שיש בהם שמתפללים תפילת שבת ועושים קידוש, ואחר כך הולכים ומחללים, אין הם אוסרים את היין במגעם. שהרי כל הטעם שמי שמחלל שבת נחשב כגוי, הוא מטעם שעל ידי חילול שבת נראה עליו שהוא כופר במעשה בראשית, ולכן הוא נחשב כמי שאינו מקיים את כל התורה כולה, אבל זה שאומר בפירוש בפיו "ויכולו השמים והארץ" וכו', אי אפשר להחשיבו ככופר, ואינו אוסר יין במגעו. והסכימו לדבריו פוסקים רבים. ויש חולקים בדבר. ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל כתב, שהמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך.
ולסיכום: יין שנגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא, הרי דינו כדין יין נסך. ולכן מקפידים מאד ביקבים כשרים, שכל מהלך ייצור היין יהיה אך ורק על ידי פועלים שומרי שבת. ואם יהודי שאינו שומר שבת מזג יין לתוך כוס, הרי היין שבכוס אסור בשתיה. אבל שארית היין שבבקבוק, מותר בשתיה, ולא נאסר כלל. ויש אומרים שאם היהודי המחלל שבת הוא מתפלל תפילת שבת ואומר קידוש, אין הוא נחשב כגוי, ואינו אוסר את היין במגעו. ויש חולקים. והמיקל בדבר יש לו על מה שיסמוך.
